הלכות קריאת שמע

סיכום קצר וחוויתי...

סוד הקדיש

דף קנה.

מרגישים לפעמים כבולים לחוקי הטבע?
הקדיש הוא הפתרון שלנו.
הוא נאמר דווקא בארמית..

כמו גרזן שחוטב את היער.
בעזרת עץ מתוך היער עצמו!

אנו משתמשים בשפת ההסתרה.
כדי "לְשַׁבֵּר חָכְמַת הַטֶּבַע"
השפה מתהפכת ומגלה אור..

אבל בשבועות, האור עוצמתי הרבה יותר.
אלוקים מתגלה במלא הרחמים
אנו קוראים 'אקדמות' בארמית.
כי כאן לגמרי

"לָשׁוֹן תַּרְגּוּם נִכְלָל בִּקְדֻשָּׁה"

התרגום עצמו צועק את האמת!

ומה העצה לתפילה עוצמתית?
לתת צדקה לפני שמתפללים,
לשחרר לגמרי את האחיזה בחומר.
זה פשוט "מְבַטֵּל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן".
וכך נפתח הלב לאלוקים..

קנה:

סוד קריאת שמע והייסורים

קריאת שמע מגלה סוד עצום.
היא "בְּחִינַת הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית".
להבין שהכל באמת "כֻּלּוֹ טוֹב".

אבל מה עושים כשכואב וקשה?
דעו "אֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם",
הצער נובע רק משכחת המטרה,
לכן, כשיש כאב או משבר...
אדם "סוֹתֵם וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו בְּחֹזֶק".

למה זה קורה לנו טבעית?
כדי לראות רחוק, מצמצמים עיניים,
כדי לראות את אור האמונה...
חייבים "לִסְתֹּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי",

להתנתק לחלוטין מכל אשליות העולם.
כשעושים זאת, קורה פלא עצום:
מיד ממש "יִתְבַּטְּלוּ הַיִּסּוּרִין",

זהו הסוד של קריאת שמע.
בלילה יש חושך,
פחד וייסורים,
עיקר הביטול קורה
דווקא אז,
לכן זמנה הוא כל הלילה,
לילה של עצימת עיניים
אל התכלית באהבה.

ביום, המרוץ החומרי שוב מתעורר,
לכן בבוקר יש רק 3 שעות
לקרוא שמע בנחת
לפני שהכל מתחיל ..

דף קנה - קבוצת 'ליקוטי הלכות חוויתי

סיכום דף היומי בליקוטי הלכות

*דף קנז מוגש ללומדים בקבוצת 'ליקוטי הלכות חוויתי'**

בסעיף א', רבי נתן מבאר שאף על פי שהאדם מאמין באלוקים בליבו, חובה עליו להוציא את האמונה בפירוש בשפתיו בקריאת שמע. המטרה אינה רק להתעלות רוחנית, אלא להוריד את אור הדעת אל העולם הגשמי השפל. רבי נתן מסביר שזוהי תמצית ה"רחמנות" – להוציא את ישראל מעוונותיהם ומרוח השטות, ולהעניק להם דעת. כדי לזכות להשגות עליונות של שכלים שמעל הזמן (סוד ה"מקיפים"), האדם חייב קודם להוריד את דעתו ורחמנותו אל המציאות למטה וללמד את הרחוקים .

בסעיף ב', רבי נתן ממשיך ומסביר שהדיבור המפורש של קריאת שמע בפה הוא הכלי שדרכו מתפרסמת האמונה בעולם. על ידי הורדת הדעת לארץ, אנו מאירים את הרחמנות ואת האמת לכל באי עולם.

בסעיף ג', רבי נתן מסביר את סוד שני הייחודים בקריאת שמע. "שמע ישראל" הוא "ייחודא עילאה" (ייחוד עליון), המייצג את ההשגה הרוחנית הגבוהה בשמיים. הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו" הוא "ייחודא תתאה" (ייחוד תחתון), שנועד להוריד את הקדושה למטה אל המקום שבו נמצאים בני האדם. ביום חול אנו לוחשים זאת בגלל ההסתרה שבמציאות, אך ביום הכיפורים, כשהעולם מזדכך ואנו כמלאכים, אנו זועקים זאת בקול רם.

בסעיף ד', מוסיף רבי נתן יסוד עצום על "קומת האדם" , הוא מבאר שעיקר הרחמנות היא לזכות לדעת לקיים את התורה, הכוללת רמ"ח (248) מצוות עשה. רק מי שזוכה לתורה נקרא "אדם" (ככתוב: "זאת התורה אדם"), ואילו מי שאינו מקיים את המצוות נחשב ל"חיה בצורת אדם" . לכן יש בדיוק רמ"ח תיבות בקריאת שמע, כנגד רמ"ח המצוות ורמ"ח איברי האדם. אמירת המילים הללו ממשיכה עלינו רחמנות לבנות את קומתנו כבני אדם באמת, כדי שהעולם יהיה מיושב מאנשים בעלי דעת ולא מחיות.

בסעיף ה', מסיים רבי נתן ומחבר זאת ליום הכיפורים. ביום זה מתגלה פסגת הרחמנות, כאשר אלוקים מוחל ומשליך מעלינו את המשא הכבד של העוונות.
לסיום מוסבר שקריאת שמע נאמרת בכל יום ויום, כדי לקשר את אורות ה"מקיפים" העליונים שמעל הזמן (תקופות השנים) אל תוך שטף הזמן ושגרת ימינו (תקופות הימים), וכך להמשיך עלינו את הרחמנות מדי יום ביומו.

להלן סיכום שוטף ורציף של כל הרעיונות המרכזיים המופיעים בדף קסז כפי שמבאר רבי נתן:
(האותיות 1,2 מייצגות עמוד א וב בדף.)

רבי נתן פותח בהסבר עמוק על תכלית הבריאה ומקומו של האדם בעולם. הוא מסביר שאלוקים מסתיר את עצמו בתוך הגשמיות של העולם הזה כדי לעורר אותנו לחפש אותו ולפנות אליו מעצמנו – מה שנקרא "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) ^[1]. הסיבה להסתרה זו היא חסד: אלוקים רוצה שהנשמה תרוויח את קרבתו בזכות ולא בחסד חינם, כדי שלא תאכל "נהמא דכיסופא" (לחם של בושה), שהוא כינוי לשפע רוחני שמתקבל ללא כל מאמץ ^[1].

הכלי המרכזי שניתן לנו כדי לחצות את ההסתרה ולהתקרב לאלוקים הוא כוח הדיבור – ובפרט אמירת תהלים ועיסוק בהתבודדות ^{[1, 2]}. חיבור זה מגיע לשיאו במילה הייחודית "הללויה". המילה הזו מהווה שלמות מופלאה משום שהיא מאחדת בתוכה בתיבה אחת את ההתעוררות והשבח של האדם ("הללו") יחד עם שמו של אלוקים ("יה") ^[1]. עניין זה מתבטא גם בפסוק "כל הנשמה תהלל יה", שדורשים חז"ל שעל כל נשימה שאדם נושם עליו להלל את בוראו. רבי נתן מוסיף שעל ידי החתימה החוזרת "תהלל יה הללויה", אנו מודים לאלוקים לא רק על הנשימה, אלא גם על עצם הזכות שנתן לנו להלל ולשבח אותו ^[1].

עם זאת, רבי נתן מדגיש שלמרות שהחזרה בתשובה על ידי דיבור ותפילה היא "עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקיימה", ישנה מניעה אחת מרכזית ועצומה שמפריעה לאדם בדרך זו: טרדת הפרנסה ^[2]. הדאגות והרדיפה אחר המזון החומרי מטרידות את דעתו של האדם ומונעות ממנו להשתמש בדיבורו לקדושה ^[2].

כאן מתחבר המהלך לסוד העצום של מזמור "תהלה לדוד" (אשרי יושבי ביתך). הגמרא מבטיחה שמי שאומר מזמור זה שלוש פעמים ביום הוא "בן עולם הבא", ומנמקת זאת בכך שהמזמור מכיל גם את אותיות ה*אלף-בית* וגם את הפסוק "פותח את ידך" ^{[1, 2]}. רבי נתן מסביר את החיבור הגאוני ביניהם: אותיות האלף-בית מייצגות את השלמות של כל הדיבורים הקדושים שדרכם ניתן לשוב לאלוקים ^[2]. אך כדי שנוכל להשתמש בהן כראוי, אנו חייבים את הפסוק "פותח את ידך" – המסמל את האמונה השלמה שאלוקים הוא זה שזן ומפרנס את כולם ^[2].

כאשר האדם מאמין באמת ב"פותח את ידך", הוא משתחרר לחלוטין מטרדות הפרנסה. השחרור מהדאגה החומרית מסיר את המניעה העיקרית שחסמה אותו, ומאפשר לו לקחת את כל אותיות הדיבור (האלף-בית) ולהשתמש בהן ברוגע ובשמחה לתפילה, לתשובה ולהתקרבות לאלוקים ^[2]. זהו התיקון השלם שמעניק לאדם את הזכות לחיי עולם הבא ^[2].

סיכום דף היומי בליקוטי הלכות

דף קסח מוגש ללומדים בקבוצת 'ליקוטי הלכות חוויתי'

סעיף יד: רבי נתן פותח ומבאר את מעלת מזמור "תהילה לדוד". הוא מסביר שאפילו אדם השקוע במסחר וטרדות, אם יעצור לומר את המזמור בהתבודדות, יזכה לעולם הבא. הדרך לישועה מאלוקים תלויה בכך שהאדם ישלב תפילה בעמלו היומיומי ^[1].

סעיף טו: כאן רבי נתן מתאר את המאבק העצום בדורנו מול "שער החמישים של הטומאה", שהוא גלות הנפש וחושך הגורם לייאוש. מול זאת עומד "שער החמישים דקדושה", והעצה היחידה להמשיך ממנו אור היא על ידי ריבוי תפילות; לדבר, לצעוק ולהתחנן אל אלוקים בלי סוף כדי לשבור את מניעות הייאוש ^[1].

סעיף טז: רבי נתן מבאר מדוע חסרה האות נ' (המסמלת 'נפילה') במזמור. הוא מסביר כי שורש הנפילה של עם ישראל נובע משער החמישים של הטומאה. אילו דוד המלך היה מזכיר בפירוש את ה"נון דקדושה", היה מתגבר המתנגד מאוד וכוחות הטומאה היו מתעוררים לקטרג. לכן, ברוח הקודש, דוד הסתיר זאת ורמז על ההצלה מיד בפסוק העוקב: "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים". כשהאדם משליך יהבו על אלוקים שבוודאי יפרנסו, השם מרים אותו מכל נפילותיו ^[2].

סעיף יז: רבי נתן מלמד כי כל טרחת האדם לפרנסה היא הבל ללא אמונה. כשהאדם משכיל לזעוק לאלוקים ומבין שכל הישועה בפרנסה תלויה בו יתברך, דווקא אז הוא הופך את צרכי העולם הזה לכלי המזכה אותו בחיים נצחיים ^[2].

סעיף יח: לבסוף, רבי נתן מסביר שדוד המלך הוריש לנו את ספר התהילים, הקשור ל"שער החמישים דקדושה" שמאיר בחג השבועות. אמירת התהילים היא הנשק המאפשר לכל אדם לצעוק אל אלוקים ולזכות לחידוש קבלת התורה והישועה מדי שנה, על ידי פתיחת הפה והתעוררות הלב ^[2]