דף קנ״ז

סיכום דף היומי בליקוטי הלכות

*דף קנז מוגש ללומדים בקבוצת 'ליקוטי הלכות חוויתי'**

בסעיף א', רבי נתן מבאר שאף על פי שהאדם מאמין באלוקים בליבו, חובה עליו להוציא את האמונה בפירוש בשפתיו בקריאת שמע. המטרה אינה רק להתעלות רוחנית, אלא להוריד את אור הדעת אל העולם הגשמי השפל. רבי נתן מסביר שזוהי תמצית ה"רחמנות" – להוציא את ישראל מעוונותיהם ומרוח השטות, ולהעניק להם דעת. כדי לזכות להשגות עליונות של שכלים שמעל הזמן (סוד ה"מקיפים"), האדם חייב קודם להוריד את דעתו ורחמנותו אל המציאות למטה וללמד את הרחוקים .

בסעיף ב', רבי נתן ממשיך ומסביר שהדיבור המפורש של קריאת שמע בפה הוא הכלי שדרכו מתפרסמת האמונה בעולם. על ידי הורדת הדעת לארץ, אנו מאירים את הרחמנות ואת האמת לכל באי עולם.

בסעיף ג', רבי נתן מסביר את סוד שני הייחודים בקריאת שמע. "שמע ישראל" הוא "ייחודא עילאה" (ייחוד עליון), המייצג את ההשגה הרוחנית הגבוהה בשמיים. הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו" הוא "ייחודא תתאה" (ייחוד תחתון), שנועד להוריד את הקדושה למטה אל המקום שבו נמצאים בני האדם. ביום חול אנו לוחשים זאת בגלל ההסתרה שבמציאות, אך ביום הכיפורים, כשהעולם מזדכך ואנו כמלאכים, אנו זועקים זאת בקול רם.

בסעיף ד', מוסיף רבי נתן יסוד עצום על "קומת האדם" , הוא מבאר שעיקר הרחמנות היא לזכות לדעת לקיים את התורה, הכוללת רמ"ח (248) מצוות עשה. רק מי שזוכה לתורה נקרא "אדם" (ככתוב: "זאת התורה אדם"), ואילו מי שאינו מקיים את המצוות נחשב ל"חיה בצורת אדם" . לכן יש בדיוק רמ"ח תיבות בקריאת שמע, כנגד רמ"ח המצוות ורמ"ח איברי האדם. אמירת המילים הללו ממשיכה עלינו רחמנות לבנות את קומתנו כבני אדם באמת, כדי שהעולם יהיה מיושב מאנשים בעלי דעת ולא מחיות.

בסעיף ה', מסיים רבי נתן ומחבר זאת ליום הכיפורים. ביום זה מתגלה פסגת הרחמנות, כאשר אלוקים מוחל ומשליך מעלינו את המשא הכבד של העוונות.
לסיום מוסבר שקריאת שמע נאמרת בכל יום ויום, כדי לקשר את אורות ה"מקיפים" העליונים שמעל הזמן (תקופות השנים) אל תוך שטף הזמן ושגרת ימינו (תקופות הימים), וכך להמשיך עלינו את הרחמנות מדי יום ביומו.