יום שני
דף כ״ו
הלכות נטילת ידים לסעודה
הלכה ו׳ · אורח חיים · חלק ב׳
ט״ו חשון תשפ״ז
המשכן שפורח באוויר והעגלה שבצלחת
הדף
לחיצה על העמוד מגדילה אותו; לחיצה כפולה מגדילה עוד.
סיכום ותקציר
סיכום קצר — דף כו עמוד א - סעיפים נא עד נד
סעיף נא - המשכן שפורח באוויר
המדרש מספר שהנשיאים הביאו עגלות למשכן ומשה נבהל - מאיפה הם המציאו הלכה? עד שאמר לו הקב"ה שמאתם היו הדברים.
מי נתן להם את הרעיון? רבי סימון אומר - שבט יששכר. הוא אמר להם: המשכן הזה שאתם בונים כל כך קדוש שהוא פּוֹרֵחַ הוּא בָּאֲוִיר, תעשו לו עגלות שיחזיקו אותו לקרקע.
זה כל הסוד - קדושה גבוהה מידי חייבת כלי גשמי פשוט שיוריד אותה ויחזיק אותה איתנו. בלי העגלה היא בורחת.
סעיף נב - מי זה יששכר
יששכר זה לא סתם חכם, זה בחינת הצדיק האמת. אחד שיכול להאיר גם למעלה וגם הכי למטה, אפילו לאלה ששוכבים בעפר בדיוטא התחתונה ולהגיד להם - עדיין אלוקים אתכם.
לכן קוראים לו יששכר - יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וגם וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ. הוא זה שמגלה שיש שכר ויש תקוה גם למי שחושב שכבר אבוד.
סעיף נג - על פיהם
בגלל זה כתוב וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם - כל ההלכות שיוצאות מפיו של יששכר מתקבלות אצל כולם כמו הלכה למשה מסיני. ובניו ותלמידיו נקראים וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים. תלמידים נקראים בנים, והם יודעים בינה לכל זמן.
סעיף נד - כל העתים שעוברים עלינו
וכאן רבי נתן יורד אלינו. כל אחד עובר עִתִּים - פעם בגוף, פעם בנפש, פעם בממון, פעם בקטנות, פעם בגדלות. כמו שדוד צעק בְּיָדְךָ עִתֹּתַי.
תפקיד הצדיק בבחינת יששכר הוא לתת בינה לכל עת - לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל. בֵּין בְּטִיבוֹ בֵּין בְּעָקוֹ, בין בעליה בין בירידה, לדעת מה לעשות עכשיו ובמה להחיות את עצמך כדי שתישאר על העמדה שלך ולא תיפול לעולם.
מאמר לעיון
העגלה שמכניסה את אלוקים לצלחת

רבי נתן בליקוטי הלכות מגלה סוד על אכילה.
המשכן היה כל כך קדוש, שאם לא היו לו עגלות הוא היה פורח באוויר ונעלם. הוא היה צריך דווקא כלים גשמיים, פשוטים, כדי להוריד את הקדושה הכי עליונה ולהחזיק אותה איתנו במדבר.
אותו דבר בדיוק זה האוכל שלנו.
אם אוכלים אותו סתם, בלי מחשבה, הוא נשאר רק פעולה גופנית, תאוותנית, וחולפת. אין בו חיות אמיתית.
איך הופכים אותו לעגלה שמביאה את אלוקים?
1. רצון לפני - לעצור שניה לפני הביס ולהגיד בלב: אני אוכל לא בשביל התאווה, אלא כדי שיהיה לי כח לעבוד את ה', ללמוד, להיות אדם טוב יותר.
2. ברכה - ברגע שאתה אומר המוציא לחם מן הארץ, אתה מחבר את העגלה למשכן. אתה מזכיר לעצמך שהחיות היא לא מהלחם עצמו, אלא מהרצון האלוקי שמלבוש בתוכו.
3. מודעות תוך כדי - לא לטרוף. לשים לב לטעם, למרקם. להבין שיש חכמה אלוקית מלובשת בחיטה, בעגבניה, ובגוף שלך שיודע להפוך את זה לאנרגיה.
אנחנו לא בורחים מהגשמיות. אנחנו עושים בדיוק הפוך - מורידים את הקדושה הכי גבוהה לתוך הצלחת הכי יומיומית שלנו.
תמונות ותרשימים
התמונות והתרשימים לדף זה יעלו כאן.
החיזוק היומי
החיזוק היומי מהדף יעלה כאן.
שיעורים על הדף
שיעורים מוקלטים על הדף יעלו כאן.

