דף כ״ז

סיכום הלכות נטילת ידים – הלכה ו
דף כז עמוד א ודף כז עמוד ב

סעיף נד

הצדיק נותן לאדם רמזים, כדי שלא יתייאש. רבים מתייאשים במלחמת החיים, והרמזים מחזקים את האדם להילחם על תכליתו ולא להיכנע. זה סוד נטילת ידיים: הרמזים הם בחינת ידיים, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה. ולכן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה הוּא עַל־יְדֵי הָרְמָזִים.

הרמזים מלובשים בלחם, ולכן התורה נמשלה ללחם: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי. ושם הלחם מלשון מלחמה, כי בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה זֶהוּ זְמַן מִלְחָמָה.

בברכת הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ מזכירים את הארץ במפורש, כי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: אלוקותו מגיעה לכל מקום, גם לשפל ביותר. שוב, אין מקום לייאוש. והלחם משביע אף שאין בו ערבות ומתיקות, כי עיקרו הרמזים הנסתרים: הָרְמָזִים הֵם בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל.

סעיף נה

דוד אומר אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי, ומפרש במה הוא בוטח: אַחַת שָׁאַלְתִּי, הרצון לשבת בבית אלוקים כל ימי חייו. עיקר הדבר הוא הרצון, שלא ארפה ממנו לעולם: כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי רוֹצֶה הָאֱמֶת.

סעיף נו

המשנה סומכת חכם, גיבור ועשיר. אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם: מי שקיבל מרבו האמיתי את הרמזים, מוצא תורה בכל שיחה. וחכמת הרמזים היא שנותנת גבורה: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, להאריך אף על כל מה שעובר על האדם, ולא ליפול משום דבר. ומדוע נסמך לזה אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ? על כך בדף של מחר.

תובנה כללית מכל הדף

רמזי הצדיק הם הכלי נגד הייאוש. הם מלובשים בלחם הפשוט, מגלים שאלוקות נמצאת בכל מקום, ומחזקים את הרצון שאדם לא מרפה ממנו. מי שקיבל אותם מרבו לומד מכל אדם, ומשם באה גבורתו.