דף י״ט

סיכום מקיף ומעובד – דף יט (סעיפים כד'–כז')

סעיף כד': הכוס השלישית והרביעית וגילוי בחינת 'נרצה'

• שתי הידיים שב'ים החכמה': שתיית הכוס השלישית והרביעית מכוונת כנגד שתי הידיים הרוחניות המצויות ב'ים החכמה' שמהן נמשכים הרמזים העליונים והשפע של הפרנסה והאכילה.
• ארבע הבחינות השלמות: ארבע הכוסות מגלמות ארבע בחינות יסודיות: חכמה, מלכות, ושתי הידיים שב'ים החכמה'.
• העלאת המלכות והגעה ל'נרצה': עיקר סדר ארבע הכוסות הוא העלאת המלכות לקבל את חיותה ושפעה משתי הידיים שב'ים החכמה', ועל ידי תיקונים נפלאים אלה מגיעים בסיום הלילה אל המדרגה הגבוהה של 'נרצה' – גילוי הארת הרצון העליון בשלמות.

סעיף כה': סוד ה'כוס' והיראה ככלי לאור היין (הרצון)

• אור היין והארת הרצון: היין בקדושה מורה על המשכת אור הרצון העליון, השמחה וההשתוקקות הלבבית לה' יתברך
• גימטריא 'כוס' = 'אֱלֹהִים': המילה 'כוס' עולה בגימטריא שֵם 'אֱלֹהִים' (86), המבטא את בחינת היראה ("אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא")
• הצורך בכלי היראה: את אור הרצון של היין אי אפשר להמשיך ולקבל אלא על ידי הכוס, שהיא בחינת היראה והמלכות לכן כינו חז"ל את המצווה בשם 'ארבע כוסות', להורות שהיראה היא הכלי המאפשר להחזיק את אור הרצון

סעיף כו': סוד 'ורחץ' וכוח הביטחון הממשיך שפע

• 'רחיצה' בלשון ביטחון: בלשון תרגום מתורגמת המילה 'רחיצה' כביטחון. נטילת הידיים במים קודם הסעודה היא פעולה של אמונה המטהרת את הידיים העסקניות ומחברת אותן לשתי הידיים העליונות שב'ים החכמה'
• ביטול "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי": הרמת הידיים בקדושה ("פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ") מגרשת את רוח השטות של טרדת הפרנסה ומבטלת את הגאווה כאילו כוחו הגשמי של האדם מביא את השפע
• 'ורחץ' קודם הכרפס – ביטחון בעניות: הנטילה קודם הכרפס מלמדת שגם כאשר האדם נמצא בדחקות ובעניות ואין לפניו אלא מעט ירק, אינו מהרהר אחר מידות ה' הוא מאמין שהבורא הזן אותו במעט ירק יכול לפרנסו בעושר וכבוד
• ממעט ירק ללבושי מלכות: השם 'כרפס' נגזר מלשון בגדי יקר מלכותיים ("חֹור כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת") בזכות הביטחון הזך שבו הלכו ישראל במדבר בלא צדה, הפכה העניות והקטנות ללבושי מלכות ולגאולה

סעיף כז': כוח הדיבור, סוד "פֶּה סָח" וסיפור יציאת מצרים

• התיקון דרך הדיבור: בתחילת ההתקרבות, כשאין לאדם מעשים טובים שלמים, עיקר התיקון והמשכת הדעת נעשים דרך כוח הדיבור
• סוד "פֶּסַח" = "פֶּה סָח": בלילה זה מרוממים את הפה להשיח ולספר בניסים ובנפלאות של הגאולה
• "כל המרבה לספר... הרי זה משובח": המילה 'משובח' נדרשת מלשון המשכת חסדים עליונים והארת הרצון ככל שהאדם מרבה לספר בניסים, הוא ממשיך חסדים על עצמו ועל העולם
• מסר לכל אדם בכל עת: כל זמן שאין האדם מרגיש התעלות במעשיו, עליו להרבות בהודאה ובסיפור החסדים והניסים הפרטיים שעשה עמו ה' כדי לגרש את רוח השטות ולהמשיך הארת הרצון.