דף רמ״ג

שם ההלכה:** הלכות בית הכנסת הלכה ה' (סיום) ותחילת הלכות נטילת ידיים לסעודה

מראה מקום:** דף רמג עמוד א ודף רמג עמוד ב ודף רמד א

סעיף כ"ו

רבי נתן מחדד ומבאר את העומק הפנימי של מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות, ומתמקד בסוד הלולב. אמנם הצדיק נמשל לתמר, כבפסוק וְצַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח, אך גובה קדושתו, עוצם השגתו ועמקות דעתו של הצדיק האמת הם במדרגה עליונה ונשגבה כל כך, עד שאין לאדם פשוט שום יכולת או אחיזה להידבק ישירות ב*גּוּף הַתָּמָר* – כלומר בעצם מדרגתו והשגתו הרוחנית העליונה של הצדיק.

כיצד אם כן יכול האדם הקטן והרחוק לאחוז בצדיק ולינוק ממנו חיות? העצה היחידה היא דרך ענפיו ועליו של התמר, שהם הלולב – כַּפֹּת תְּמָרִים. עלי התמר מסמלים את הנהגת הפשיטות של הצדיק, את הסתלקות חכמתו העליונה ואת שיחות החולין הפשוטות שבהן הוא מנמיך את עצמו אל העם. עלים דייקא – שכן דווקא בעת פשיטותו של הצדיק, כשהוא עושה עצמו כאיש פשוט, יש לכל אדם יכולת לתפוס ולהאחז ב*הַנְהָגַת פְּשִׁיטוּתוֹ*.

על כן אנו נוטלים את הלולב, שהם ענפי ועלי התמר, כדי לאחוז בצדיק בבחינת הפשיטות שלו. כאשר אוגדים את הלולב יחד עם ההדסים, הערבות והאתרוג, נכללות כל כיתות עם ישראל – מבעלי התורה ועד הרחוקים ביותר המשולים ל*עַרְבֵי נַחַל* – בתוך אֲגֻדָּה אַחַת.

ועל ידי הלולב – שהוא ראשי תיבות המרמזים על פסוק החסדים העליונים: וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו – נמשכים ונתגלים דרך הצדיק החסדים העליונים שבהם נברא העולם. דרך הפשיטות של הצדיק זוכים כולם לקבל אמונה וטהרה, ונמשך עליהם חסד אלוקים בבחינת וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְ'צִדְקָתוֹ לִ'בְנֵי בָ'נִים לְ'שֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ" וְכוּ' – רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'לוּלָב'.

סעיף כ"ז

בסעיף זה מציג רבי נתן את השיא המרומם של חגי תשרי בשמיני עצרת ושמחת תורה. ביום זה מסיימים את קריאת התורה בסוף פרשת וזאת הברכה, ומיד חוזרים ומתחילים אותה מחדש מפרשת בראשית. הנהגה זו משקפת את המהלך הרוחני העמוק של הצדיק האמת בכל עת.

כאשר הצדיק מגיע לשיא השלמות וההשגה העליונה בתורה – בבחינת השגת משה רבינו בסוף התורה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – הוא אינו נעצר שם. כדי לעלות למדרגה גבוהה עוד יותר, וכן כדי לבנות מסילה עבור הנופלים והרחוקים, הצדיק מסלק את כל חכמתו והשגתו. הוא מְסַלֵּק דַּעְתּוֹ ועושה את עצמו כְּאִישׁ פָּשׁוּט גמור, כאילו לא ידע ולא השיג דבר מעולם.

מתוך הביטול והפשיטות הללו, הצדיק חוזר ומתחיל מחדש מפרשת בראשית. הוא מחיה את עצמו ואת כל נשמות ישראל מתוך אוצר חסד חינם שקדם לבריאת העולם ולמתן תורה – החסד הנסתר שבו נברא העולם בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים.

סעיף כ"ח

בסעיף זה מעורר רבי נתן קושיא עצומה: התורה מסיימת את שבחו הנעלה ביותר של משה רבינו במילים לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, ורש"י מפרש ששבחו היה שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁבֹּר אֶת הַלּוּחוֹת, והודה לו הקב"ה ואמר לו: "יישר כוחך ששיברת!". והתמיהה עולה: מדוע לחתום את התורה דווקא במעשה של שבירה? ואיך נחשב נפוץ הלוחות הקדושים לשבח הגדול ביותר?

התירוץ העמוק של רבי נתן חושף את רחמנותו האדירה של משה רבינו: כאשר ראה משה את חטא העגל, הוא הבין שאם עם ישראל יישפטו לפי מידת הדין והמשפט של התורה, אין להם כל תקומה. משה התחכם בענוותנותו, שבר את הלוחות, ועשה את עצמו ואת העם כמי שלא קיבלו את התורה מעולם.

אמנם מחמת שבירת הלוחות נפלה שכחה לעולם, כמאמר חז"ל אִלְמָלֵא נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת לֹא הָיְתָה שִׁכְחָה, אך בדיוק דרך השכחה והסתלקות החכמות הללו העביר משה את הנהגת העולם ממערכת של משפט אל אוֹצַר חֶסֶד חִנָּם הקודם לבריאת העולם. שבירת הלוחות פתחה לכל הדורות פתח נצחי של תשובה, מחילה והתחלה חדשה מתוך הפשיטות של "בראשית".

סעיף כ"ט

מתוך יסודות אלו, מנחיל רבי נתן לדורות הבאים את המסר המהדהד והחותם של המהלך כולו. כל אדם בעולם עובר בהכרח עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, נְפִילֹות וְהַשְׁלָכוֹת שונות, שאי אפשר לבארן בכתב או בעל פה.

מקור הנפילה והשבירה הפנימית אינו עצם המכשול, אלא השקיעה ב*חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת* – כשהאדם מנתח את מצבו בשכלו ונפל לעצבות ולייאוש. העצה היחידה היא לסלק את כל החכמות, לעשות עצמו כְּאִישׁ פָּשׁוּט כאילו לא התחיל מעולם, ולהתחיל מחדש בכל רגע ממש.

על האדם להרגיל את עצמו לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ כְּלָל, לדעת כי חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, ולצעוק אל אלוקים מכל מקום ומכל עומק שבו הוא נמצא בבחינת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.

הלכות נטילת ידיים לסעודה – סעיף ל'

מכאן עובר רבי נתן להתחלת נושא חדש: הלכות נטילת ידיים לסעודה. עיקר חיותו הגשמית והרוחנית של האדם נשענת על האכילה, ועיקר קדושת האכילה נובעת מתוך קְדוּשַׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

חכמים תיקנו לטול ידיים בבחינת מַיִם טְהוֹרִים קודם האכילה. כ"ח הפרקים שבידי האדם מכוונים כנגד כ"ח האותיות של פסוק הבריאה כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. הידיים מייצגות את העשייה והאחיזה בעולם החומרי. על ידי טהרת הידיים במים – המייצגים את מימי החסד והפשיטות – האדם מודה ומאמין שאלוקים ברא את העולם בחסדו ונתן לנו את ארץ ישראל, ועל ידי זה נטהרת האכילה מן התאוות.

סעיף ל"א

רבי נתן מסביר את העומק הרוחני בתקנתו של שלמה המלך ע"ה, אשר תיקן נְטִילַת יָדַיִם ועירובין. בימי שלמה המלך הגיעה התגלות קדושת ארץ ישראל להתפשטות ולשלמות הגדולה ביותר.

מכיוון ששלמה זכה לגילוי השלם של קדושת הארץ, היה בכוחו לתקן מצווה שתאפשר לכל אדם בכל דור להמשיך את הקדושה הזו אל תוך מעשה האכילה החומרי, לטהר את האכילה מן התאוות, ולעשות את השולחן בבחינת שֻׁלְחָן כְּמִזְבֵּחַ לפני אלוקים.

תובנה כללית מכל הדף

החוט השני השוזר את סיום חגי תשרי עם ראשית הלכות נטילת ידיים הוא סוד הפשיטות, האחיזה בענפים וההתחלה מחדש. אין לאדם אחיזה בגוף התמר – בנסתרות ובחכמות העליונות; אחיזתנו היא דווקא בעלים, בפשיטותו של הצדיק ובנכונות להניח את העבר, לשבור את גאוות השכל, ולהתחיל מחדש מפרשת "בראשית". וכשם שהתשובה והפשיטות מחדשות את הנשמה, כך נטילת הידיים במים זכים מטהרת את המעשה החומרי היומיומי, וממשיכה את אור קדושת ארץ ישראל לתוך האכילה והחיים הפשוטים.