דף רכ״ח

שם ההלכה: הלכות קריאת התורה הלכה ו'
מראה מקום: דף רכ"ח (סעיפים ל' – ל"ג)

סעיף ל: זירת המאבק של יום השישי ובירור המדמה

המהלך נפתח בסוד מהותו של 'יום השישי', היום שבו נברא האדם הראשון ^[1]. העולם נברא על ידי שני מוחין עליונים (חכמה ובינה, המרומזים באותיות י"ק של שם הויה), המייצגים את החיבור המושלם בין העולם הזה לעולם הבא ^[1].
אולם, זירת הקרב המרכזית של האדם אינה מתרחשת שם, אלא במוח השלישי – הדעת ^[1]. בתוך הדעת נאחז 'עץ הדעת טוב ורע', ושם פועל 'כוח המדמה' – יצר הדמיונות, האשליות והשקרים של העולם הזה המבקשים לטשטש את האמונה ^[1]. תפקידנו הוא לתקן את הדעת ולברר את המדמה מסיגיו. הדרך לעשות זאת היא לקרוא דווקא ביום שישי "שניים מקרא ואחד תרגום". שתי קריאות המקרא מתקנות את המוחין העליונים, וקריאת התרגום יורדת אל הדעת ומנקה אותה מן השקרים בכוח אור התורה ^[1].

סעיף לא: עמל העולם הזה וסוד השיר המרובע

העולם הזה הוא בחינת "ערב שבת" ביחס לעולם הבא שהוא בחינת "שבת" ^[1]. אי אפשר לזכות לאור ההתחדשות של יום שכולו שבת, ללא המאבק של ימי המעשה, בסוד חז"ל: "מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת" ^[1].
מי שאכן טורח, נאבק לברר את המדמה ולומד תורה בימי המעשה, זוכה לפלא רוחני ברגע כניסת השבת – שמו של הקב"ה נשלם. דבר זה רמוז בראשי התיבות הפותחים את הקידוש: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם" (י-ה-ו-ה) ^[1]. השלמה זו מולידה את ה"שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע", שערכו הגימטרי הוא 72 (ע"ב) ^[1]. זו הסיבה שהמילה "וַיְכֻלּוּ" שווה 72, שישנן בדיוק 72 מילים בנוסח הקידוש, ושאנו מקדשים דווקא על היין – שכן "אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן" ^[1]. היין בקידוש הוא הכלי שדרכו הנפש שרה את שיר הניצחון וההשלמה.

סעיף לב: חוק האיזון - משנת הלל הזקן

את כל המתח שבין עבודת היחיד לבין הציבור, יוצק רבי נתן לגאונות משנתו של הלל הזקן ^[2]:

• אם אין אני לי מי לי": זוהי האחריות האישית. האדם חייב להכין את עצמו, ללמוד בפרטיות (כמו בקריאת שניים מקרא), ואיש לא יוכל לעשות את העבודה הזו במקומו ^[2].
• כשאני לעצמי מה אני": זוהי הענווה. היגיעה הפרטית לעולם לא תגיע לשלמותה כל עוד האדם עומד לבדו. ההארה הגדולה מתאפשרת רק כשחלקו נכלל בתוך "הציבור הקדוש" תחת הנהגתו של רועה האמת ^[2].
• ואם לא עכשיו אימתי": סכנת ההמתנה. אסור לאדם להתייאש ולבטל את זמנו עד שימצא את הציבור המושלם. ההלכה למעשה היא לעבוד "עכשיו" – ללמוד מיד בפרטיות, אך להיות מקושר במחשבה ובפנימיות הלב אל צדיק האמת וכלל הציבור, ובכך להעלות את הלימוד הפרטי לשלמות הכללית ^[2].

סעיף לג: סוד עטרות ודיבון ויניקת הקליפות מהקדושה

בסעיף זה מתמקד רבי נתן במלחמת ההכנה מול הקליפות.
חז"ל מציינים שישנן מילים בתורה שקוראים פעמיים "מקרא" ואין להן "תרגום", והדוגמה לכך היא הערים עֲטָרוֹת וְדִיבוֹן" ^[1].
מדוע דווקא הן? משום שערים אלו היו שייכות לסיחון ועוג, ששכנו בעבר הירדן. רבי נתן חושף את סוד כוחם העצום של סיחון ועוג: הם שכנו ממש על גבול ארץ ישראל, ולכן הָיוּ יוֹנְקִים מִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה" ^[1]. המכשולים (הקליפות) הקשים ביותר אינם אלו שרחוקים מאיתנו, אלא אלו שמתיישבים בדיוק על גבול הקדושה ושואבים את כוחם משם, ולכן כה קשה להכניעם.
כל מטרת ההכנה שלנו בקריאת המילים הללו בערב שבת, היא להשתמש בכוחו של משה רבנו כדי לשבור את אותן קליפות עקשניות שיושבות על פתח הקדושה שלנו ומנסות למנוע מאיתנו להיכנס פנימה.