דף ז׳

שם ההלכה: הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת – הלכה א
מראה מקום: דף ז עמוד א ודף ז עמוד ב

---מבוסס על תורה נ"ו--

סעיף א' (אות א')

האכילה כחיוניות הנפש והמשכת הדעת למלכות

הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך: כשיבוא אדם לאכול פת שמברכים עליה "המוציא", חייב ליטול את ידיו תחילה. רבי נתן מעמיק בטעמה הפנימי של הלכה זו ומציב יסוד מרכזי: האכילה היא עיקר חיות האדם, ומה שמחיה אותו באמת איננו החומר הגשמי לבדו, אלא הדעת האלוקית המלובשת בתוך המאכל. בכל נברא בעולם טמונה חכמה אלוקית מחיה, וכאשר איש ישראלי אוכל בקדושה, מטרתו היא להחיות את נפשו הזכה, בסוד הכתוב: צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ.

הנפש מייצגת את בחינת "מלכות" – הכלי שמקבל את החיות והשפע האלוקי. על ידי האכילה המזוככת, האדם ממשיך אור של דעת ושכל רוחני לתוך הנפש, ובכך הוא ממשיך חיות, אריכות ימים ושלמות לתוך בחינת המלכות.

חמשת מיני דגן והלחם כבחינת דעת

עיקר המזון המעניק לשבע וחיות לנפש נעשה מחמשת מיני דגן, מפני שבהם מלובשת הדעת בצורה המרוכזת ביותר, כמאמר חז"ל: כָּל תִּינוֹק שֶׁטּוֹעֵם טַעַם דָּגָן. הלחם הנעשה ממיני דגן אלו הוא בחינת דעת מזוככת, לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, כפי שנאמר: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי.

סוד החימוץ, הסטרא אחרא והברכה

מדוע הלחם עשוי לבוא לידי חימוץ? רבי נתן מנסח כלל רוחני עמוק: בכל מקום שבו יש קדושה יתירה ודעת גבוהה – דווקא שם מנסים כוחות הפירוד וה"סטרא אחרא" להתגבר, לינוק ולהתאחז. כאשר עיסת הקמח נילושת במים (שהם בחינת חסדים ודעת), נוצרת בה קדושה גבוהה מאוד, ומתוך כך מתעורר חשש יניקה והחמצה. אם העיסה אינה נשמרת בזהירות והדעת נופלת, הלחם מוחמץ והופך לסטרא דמותא ולמקום של גאווה והסתרה.

מחמת חשיבותה של הדעת הטמונה בלחם והצורך להעלותה מתוך חשש היניקה, קבעו חכמים לברך עליו ברכה מיוחדת – "המוציא" – ודווקא על לחם כזה שראוי לבוא לידי חימוץ ומגיע מחמשת מיני דגן.

יציאת מצרים, פרעה והתרת החמץ לאחר קבלת התורה

בשעת יציאת מצרים, בני ישראל עדיין לא קיבלו את התורה ולא היה בכוחם לברר ולבטל את ההסתרה המלובשת בחמץ. עליהם שלטה עדיין רשות "פרעה", שהוא אותיות "הערף" – בחינת קשיות והסתרת פנים. מפני שלא היו יכולים להתמהמה והיו שקועים עדיין בהסתרה זו, נאמר כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם, והם הכרחו לצאת בחיפזון ובמנוסה ולאכול מצה בלבד. המצה היא עצם הקדושה והדעת העליונה קודם התלבשותה בהסתרה ובאחיזת הסטרא אחרא.

אולם לאחר שזכינו לקבלת התורה, ניתנו לנו התורה והברכות שעל ידן אנו מגלים את הקדושה האלוקית הטמונה גם בתוך הלחם הרגיל ומבטלים את ההסתרה. על כן, לאחר מתן תורה מותר ואף ראוי לאכול חמץ בכל ימות השנה ולהעלות את חיותו לקדושה.

איך הקטע הזה מרגיש לך כעת? אם הוא מדוייק ומקובל עליך, נעבור מיד להגהת סעיף ב' (אות ב').