דף רמ״ט

שם ההלכה: הלכות בית הכנסת, הלכה ו
מראה מקום: דף רמט עמוד א, דף רמט עמוד ב ודף רנ עמוד א (עד תחילת 'הלכות משא ומתן')

בדפים אלו מציג מוהרנ"ת ביאור נפלא ומפליא בפרטי המשכן וכליו – למה כל מרכיב ומרכיב מרמז בעבודת השם ובנפש האדם, וכיצד כל הפרטים מצטרפים לעניין כולל אחד: בניין בית התפילה, התחזקות בעזות דקדושה, והמשכת אמונת חידוש העולם לתוך החומריות.

סיכום מעמיק ומפורט לפי סעיפים

• סעיף יב: התרחבות הכבוד האלוקי, חטא העגל והתיקון באכילה בקדושה

[סעיף יב מתחיל בעמוד הקודם, וקטע הלימוד בדף רמט פותח בסיומו הרעיוני:]
רבי נתן מבהיר כי גילוי הקדושה וקבלת התורה היו תלויים בריבוי כבוד אלוקים בעולם, שנפעל במיוחד על ידי ביאת יתרו והודאתו בגדולת הבורא, כפי שנאמר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'. אולם, כנגד גילוי עצום זה התגבר כוח הערב רב, לפי הכלל הרוחני של אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים. הערב רב ניסו להפיל את בני ישראל דרך השקיעה בתאוות האכילה והחומריות – בחינת מְזוֹנָא דְּגוּפָא. השקיעה בתאווה זו עכרה את הדעת, פגמה באמונת חידוש העולם, והביאה לחטא העגל, כפי שמבטא הכתוב: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בַּתַּבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב. התיקון שפעל משה רבנו היה להמשיך את אמונת חידוש העולם לתוך האכילה הגשמית ממש, על ידי הברכות ולשון הקודש, בבחינת וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.

• סעיף יג: כוחו העצום של משה להתפלל תפילת דין

משה רבנו הפגין עוז ותעצומות נפש כבירים: אף על פי שראה את הנפילה הקשה של חטא העגל, הוא לא נרתע, לא נפגע בדעתו ולא נסוג ממקומו. משה התגבר כגיבור ועמד לפני אלוקים ב"תפילת דין" תקיפה ומסורה, שבה טען וביקש רחמים על ישראל מבלי לוותר. בכוח תפילה זו, שנבעה מעומק האמונה והמסירות, עלה בידו להמשיך מחדש את אמונת חידוש העולם ולתקן את הרושם הרע של החטא, ובכך סלל את הדרך לבניין המשכן ולהשראת השכינה.

• סעיף יד: משמעות השם משכן וביאור 13 הדברים שנתרמו לו

המשכן שנבנה על ידי משה רבנו הוא בחינת בית התפילה. השם "משכן" נגזר מלשון "משכון" ומשכנות – מקום השכינה המבטיח כי אלוקים שוכן בתוך ישראל ומקבל את תפילתם בכל מצב. רבי נתן מפרש כאן את העומק הפנימי של 13 הדברים שננתנו למלאכת המשכן, ובראשם עצי השטים:
המשכן נבנה מקרשים שעמדו זקופים, בחינת עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. הקרשים העומדים מייצגים את תוקף עמידת התפילה ואת יציבות הצדיקים. המילה "שטים" מרמזת על הכוח להפוך את ה"רוח שטות" של היצר הרע ל"שטות דקדושה" – כלומר, להפגין עזות וקבלת עול, להתעלם לחלוטין מלגלוגי העולם ולא להתפעל ממי שמנסה למנוע את האדם מעבודת אלוקים. כמו כן, בגדי תכלת וארגמן, עורות אילים ועורות תחשים מעניקים פאר, כבוד והגנה היקפית לתפילה.

• סעיף טו: יריעות עזים, כלי המשכן, סוד הקטורת, הקורבנות והניסים

סעיף מקיף זה מאגד את יסודות מבנה המשכן והמקדש ואת העבודה הרוחנית הנעשית בהם:

• יריעות עזים ועזות דקדושה: היריעות שהיו פרוסות על המשכן נעשו מעזים, בחינת יְרִיעוֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן. העזים בטבען הן עזות ושחורות, ודווקא מהן נעשה האוהל המגן על הקדושה. מכאן לומד האדם את נחיצותה של "עזות דקדושה" – להתחזק בתפילה ולא ליפול לייאוש גם כשהוא מרגיש שמעשיו מקולקלים, בחינת שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאָה (שחורה במעשיי אך נאה בעזותי לבוא ולהתפלל). 11 יריעות העזים מכניעות את 11 קליפות הסטרא אחרא.
• כלי המשכן: הכלים הפנימיים מייצגים את כוחות הנפש המשרתים את התפילה: המנורה בדרום מייצגת את אור החכמה והדעת האלוקית; השולחן בצפון מייצג את ברכת הפרנסה ואמונת החידוש; והארון עם הלוחות במרכז מאגד ומאיר את כל הכוחות הללו בתוך התורה.
• סוד הקטורת: מזבח הקטורת ופיטום הקטורת מייצגים את הגבורה העליונה להכניע ולבטל את כוחות הטומאה והסיטרא אחרא. ריח הקטורת עולה למעלה ומקשר את המחשבות והרצונות אל אלוקים.
• הקורבנות מן הבהמות: הקרבת הקורבנות מן הבהמות נועדה לברר ולהעלות את היצרים והמידות הבהמיות הנטועות באדם. על ידי העלאת הבהמה אל המזבח, מבררים את התאוות החומריות ומכפיפים אותן לדעת ולרצון האלוקי.
• הניסים בבית המקדש: עשרת הניסים הקבועים שהתרחשים בבית המקדש, כגון עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, היוותה עדות חיה וגלוי עין לכך שהטבע כפוף לחלוטין לרצון הבורא, ובכך החדירו בלבבות את אמונת חידוש העולם וההשגחה הפרטית.

• סעיף טז: המשכן וכליו כבבואה של אמונת חידוש העולם

מבנה המשכן וכל כליו נבנו במתכונת המציאות כולה. עבודת המשכן שיקפה עין בעין את ההכרה כי אלוקים ברא את השמים והארץ יש מאין ומחדש אותם בכל עת.

• סעיף יז: שמן המשחה וריח הדעת הרוחני

משיחת המשכן וכליו בשמן המשחה המשיכה ריח טוב ומקודש. רבי נתן מסביר כי עִקַּר הַדַּעַת הוּא בִּבְחִינַת רֵיחַ. הריח הרוחני מייצג תפיסה עדינה ומקיפה שפועלת על הנשמה גם כאשר השכל האנושי מצוי במבוכה, בלבול או חשכה, ומעוררת את הלב להתקרב אל אלוקים מתוך אמונה פשוטה.

• סעיף יח: בירור המידות והמשכת הקדושה

המשך בירור המידות והמשכת הקדושה לתוך הפרטים הקטנים של סדרי העבודה, כדי שכל כוחות הנפש והגוף יהיו מוקדשים לשמו של אלוקים.

• סעיף יט: כפרת העגל והפיכת הנפילות לזכויות

בזכות התיקון השלם של המשכן, נתכפר חטא העגל והנפילה הגדולה התהפכה מזדונות לזכויות. זהו העומק הפנימי של הפסוק נַרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ – שגם מעשה שנראה בתחילה כסרחון וכנפילה קשה, הופך לריח טוב ולזכות עצומה כאשר שבים אל אלוקים בלב שלם.

• סעיף כ: עבודת הכהנים, הלוויים וישראל

סדר העבודה של כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וישראל במעמדם, חיבר את העם כולו לשירה, לתפילה ולרוח נבואה. האחדות הזו אפשרה לדעת האלוקית להתפשט ולהאיר בכל חלקי העם.

• סעיף כא: אנשי המעמד ואמונת בראשית

אנשי המעמד שהיו עוסקים בפרשת בראשית המשיכו לתוך סדר החיים היומיומי את האמונה הזכה שאלוקים ברא את העולם יש מאין, וכי הוא מנהיג ומחדש את המציאות כולה בכל רגע ורגע.

• סעיף כב: מסעות המשכן במדבר ותוקף ההתחזקות

טלטול המשכן והקמתו מחדש בכל תחנה ותחנה במסעות המדבר, בחינת אֵלֶּה פְקּוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן, מלמדים על תוקף ההתחזקות הנצרך מכל אדם בכל מצב. המשכן נלווה אל בני ישראל דווקא במדבר השומם, כדי להורות שאין שום מקום או מצב בעולם שבו אלוקים אינו נמצא.

• סעיף כג: מאה אדנים ומאה ברכות

מבנה המשכן שעמד על מאה אדנים של כסף מקביל למאה ברכות שכל אדם מברך בכל יום. הברכות היומיומיות מעמידות ומייצבות את המבנה הרוחני של האדם ומחברות את חיי החומר אל הקדושה.

• סעיף כד (וראשי פרקים בדף רנ עמוד א, עד תחילת הלכות משא ומתן):

בחלקו האחרון של הדף מובאים ראשי פרקים המרחיבים את רעיונות המשכן אל בית הכנסת של ימינו:

• בגדי כהונה: בגדי הקודש ואבני החושן מאירים את שמות שבטי ישראל וממשיכים פאר וכבוד אלוקי.
• מעשה המנורה: המנורה הנעשית מקשה אחת של זהב טהור, בחינת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, מורה על הארת החכמה הזכה שמאירה גם בתוך חשכת הלילה והגלות.
• בתי כנסיות ובתי מדרשות: הפסוק מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מוסב על בתי הכנסיות, שהם המשכו של המשכן בכל דור, מקום מקלט שבו כל אדם יכול להתחזק בתפילה ובאמונה.
• "ונחל נובע מקור חכמה": התפשטות מעיינות החכמה והדעת לכל הנפשות.

(עד כאן מגיעים הדברים בדף רנ עמוד א, עד תחילת הלכות משא ומתן).

תובנה כללית מכל הדף

הלימוד המקיף בדפים אלו מעניק מבט עמוק, מיושב ומאיר עיניים על תפקידם של המשכן ושל בית התפילה בחיי האדם. מוהרנ"ת מראה כי שורש כל הירידות וההתרחקויות נובע מן השקיעה בתאוות החומריות והאכילה, המנתקות את הנפש מן ההכרה שאלוקים מחדש את הבריאה בכל רגע. המשכן וכליו מייצגים את המפה הרוחנית השלמה לתיקון הנפש: אין שום אדם, ואפילו המרוחק ביותר, שאינו יכול לבוא ולהתפלל. דרך תפילת הדין התקיפה של משה, אימוץ "עזות דקדושה" (יריעות עזים), התגברות על הבושה מן המלעיגים ("עצי שטים עומדים"), שמירת המחשבות הזרות (מכסי המשכן), הכנעת הרע בסוד הקטורת, ובירור היצרים החומריים (הקרבת הקורבנות) – זוכה האדם להפוך אפילו את הנפילות והזדונות הקשים ביותר לזכויות ולריח ניחוח (נַרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ), ולהפוך את נפשו וביתו למשכן של אמונה, תפילה ודעת זכה.