דף רכ״ה

שם ההלכה: הלכות קריאת התורה הלכה ו'
מראה מקום של העמודים: דף רכה עמוד א ודף רכה עמוד ב

פתיחה למהלך הדף

הדפים שלפנינו ממשיכים לפתח את סוד ההתחדשות שטמון בשם "אהיה" (אני מוכן/מזומן להיות). רבי נתן פותח את העמוד בקביעה נחרצת: אי אפשר לאחוז בשמו הנצחי והמוחלט של אלוקים (שם הוי"ה) באופן יציב, מבלי לאמץ תחילה כדרך חיים את כוח ההתחדשות וההתחלה מחדש שטמון בשם אהי"ה. מתוך יסוד זה, הוא ניגש להסביר את מבנה קריאת התורה השבועי שלנו.

סעיף כא

בסעיף זה רבי נתן מחבר את התיאוריה הרוחנית אל לוח הזמנים ההלכתי של קריאת התורה. כידוע, אנו קוראים את תחילת פרשת השבוע שלוש פעמים לפני קריאתה המלאה: בשבת במנחה, ביום שני, וביום חמישי. רבי נתן מדגיש נקודה קריטית: בכל אחת מהקריאות הללו אנו חוזרים שוב להתחלה ולא ממשיכים מהמקום שבו עצרנו קודם לכן. חזרה זו מרמזת לנו על הצורך הקיומי בהתחדשות מתמדת. לעיתים ההכרח להתחיל שוב ושוב עלול לייצר תסכול, אך כאן מביא רבי נתן את הבטחת הזוהר: "כִּי 'לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאֲבִיד'". שום רצון טוב ושום ניסיון אינם הולכים לאיבוד. כל שברי ההתחלות מתקבצים לטובתנו, עד שבזכותם אנו זוכים לבסוף להשלים את הקריאה (ואת התיקון) בשבת בבוקר.

סעיף כב

כאן מכניס רבי נתן מושג קבלי עמוק הנקרא "שיר פשוט כפול משולש מרובע", ומשווה אותו לכתיבת שמו של אלוקים ב"אחוריים" (כתיבה מצטברת: י', י-ה, י-ה-ו, י-ה-ו-ה). הרעיון של כתיבת אחוריים מבטא בדיוק את תנועת הנפש של ההתחלה מחדש: האדם מתחיל (י'), ואז חוזר אחורה ומתחיל שוב כדי להוסיף (י-ה), וחוזר שוב (י-ה-ו). כפי שכותב רבי נתן: "שֶׁנִּכְתָּבִים בַּאֲחוֹרַיִם... נִמְצָא, שֶׁחוֹזְרִים בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו לְהַתְחִלָּתוֹ". כמה פעמים בחיינו אנו צריכים להתחיל, ושוב מתחילים ואין גומרים? זהו מסע ארוך של התחדשות. המרובע השלם והמלא מושג רק בשבת הבאה. זוהי אינה רק מחזוריות שבועית, אלא מחזוריות שנתית שלמה, כי רק דרך ההתחלות האינסופיות הללו אנו מחדשים את האמונה בעולם וזוכים לבסוף להארה המושלמת.

סעיף כג

רבי נתן מוסיף נדבך מופלא שמחבר את המספרים. שלוש האותיות הראשונות של שם אלוקים (י-ה-ו), אותן אנו בונים שוב ושוב בימי החול מתוך קושי ומאבק, שוות בגימטריה בדיוק למספר 21. ומהו 21? זוהי בדיוק הגימטריה של השם "אהיה". כלומר: "שְׁלֹשָׁה אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת... עוֹלִים כ"א כְּמִנְיַן מִסְפַּר 'אֶהְיֶה'". רק לאחר שאדם צובר בתוכו את המוכנות המוחלטת של שם "אהיה" (להיות מזומן להתחיל מחדש), רק אז הוא זוכה לאות האחרונה (ה') שמשלימה את שם הוי"ה בשבת.

סעיף כד

כשהמהלך השלם הזה מסתיים במחזוריות השנתית – התוצאה הטבעית היא התפרצות של שמחה. זהו סודה של 'שמחת תורה'. אנו לא חוגגים רק את סיום קריאת הטקסט, אלא את העובדה שהצלחנו לאסוף את כל שברי ההתחלות והנפילות של השנה כולה לכדי שיר שלם אחד: "וְעַל־כֵּן בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה... נִמְשָׁךְ מִשִּׂמְחַת הַנִּגּוּן הַקָּדוֹשׁ".

סעיף כה (תמצית בשורת ההתחדשות)

כאן מגיע רבי נתן לחידוש עצום ונפלא, שבוקע מתוך דפי הספר ומציף את הלב בשמחה גדולה ובתקווה חסרת גבולות. ההלכה קובעת שהקריאות של מנחה בשבת, שני וחמישי הן רק "כסדרן", ולכן: "וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן". כלומר, הן אינן נספרות בחשבון הפסוקים של השבת הבאה.
את ההלכה הזו לוקח רבי נתן והופך למנוע העוצמתי ביותר בעבודת אלוקים של כל אדם. המלכודת הגדולה ביותר של היצר הרע היא "החשבון" – הוא גורם לנו לספור את הנפילות שלנו, לנהל פנקסנות של טעויות, לזכור כמה פעמים ניסינו והתרסקנו, ומתוך כך אנו שוקעים בייאוש משתק. וכאן באה תורת ההתחדשות וזועקת בשמחה: "וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן כְּלָל"! כל מה שעבר עליך, כל הריחוק והפגמים – לא נספרים!
כשאדם מחליט כעת "אֲנָא זָמִין לְמֶהֱוֵי" (אני מוכן להתחיל מחדש), עליו למחוק כליל את פנקס החשבונות של העבר. "שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ... כָּל הַחֶשְׁבּוֹן". איזו הקלה עצומה! זוהי הבשורה המרגשת ביותר של רבי נתן: מותר לך, ואף חובה עליך, לשכוח לגמרי מכל נפילותיך. באותו רגע שבו אתה ניגש אל אלוקים שוב, אתה נקי וחדש לחלוטין, "כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם". אין עבר. יש רק את הרצון הטוב של הרגע הזה.

תובנה מסכמת מכל הדף

עבודת המידות דורשת מאיתנו לאמץ "שכחה קדושה" ומלאת שמחה ביחס לעבר שלנו. המשא המכביד ביותר על נפש האדם הוא חשבון הטעויות וניהול פנקס הכישלונות. הדף מלמד אותנו שסוד יצירת הניגון השלם של חיינו – זה שמוביל לבסוף להארת שם הוי"ה – מתאפשר אך ורק כאשר אנו לומדים לסלק לחלוטין את החשבונות הישנים (ש"אינם עולים מן החשבון"). התובנה העמוקה היא ששברי ההתחלות שלנו אינם הולכים לאיבוד, אך במקביל, הנפילות שמקיפות אותן אינן נספרות לנו לחובה ברגע שאנו מבקשים להתחדש. לכן, על כל אדם לגשת לכל התעוררות בלב קל, משוחרר ושמח, כבריאה חדשה לחלוטין שמעולם לא חטאה.