דף קע״ו

**סיכום דף היומי בליקוטי הלכות - דף קעו*

מוגש ללומדים בקבוצת 'ליקוטי הלכות חוויתי'

דף קעו מאגד בתוכו את סעיפים י"א עד ט"ו, ומהווה את אחד השיאים בביאור "מעשה מבעל תפילה". בדף זה רבי נתן מחבר בין הכתות שבסיפור לבין המאבק הפנימי בנפש כל אדם, ומגלה את סוד התיקון העוצמתי של התפילה והצדקה.

הנה סיכום מקיף של שני עמודי הדף:

סיום סעיף י"א - אשליית הממון ושיברון הלב

רבי נתן ממשיך לתאר את עיוורונה של "מדינת העשירות" (כת הממון), אשר עשו לעצמם את בעלי הממון לאלוהים והקריבו להם קורבנות ^[1]. הוא זועק על כך שבני אדם מבלים ומכלים את כל ימיהם על הבלי העולם מתוך דאגות ורדיפה אחר הכסף, בעוד שבאמת "הוא רק מהשם יתברך לבד" (הפרנסה מאת ה' בלבד) ^[1]. בסופו של דבר, הטעות מתגלה באכזריות בסוף החיים, שכן בני האדם "מאומה לא ישאו בעמלם" ועוזבים את העולם בדיוק כפי שבאו אליו ^[1].

סעיף י"ב - סוד התפילה במניין ועשרת אנשי המלך

כדי לתקן את כל המידות הנפולות הללו (הכתות), הפתרון הוא התפילה ^[1]. רבי נתן מגלה ש"תפילה בעשרה" (תפילה במניין של 10 אנשים) אינה רק הלכה טכנית, אלא היא מכוונת כנגד 9"עשרת אנשי המלך" מהמעשה ^[1]. כאשר עשרה יהודים מתקבצים, מאיר עליהם הכוח של אנשי המלך לתקן את המידות הרעות. בראשם עומד ה"שליח ציבור", שהוא בחינת ה"בעל תפילה", אשר אוסף ומעלה את כל התפילות יחד ^[1]. כל אחד מאנשי המלך מתקן כת אחרת - למשל, "המליץ" של המלך ממונה לתקן את הכת הרעה של המליצה ^[1].

*סעיף י"ג - המידות שבתוך כל אחד ואחד מאיתנו:**9
רבי נתן מסביר שהכתות אינן רק קבוצות רחוקות, אלא "כל הכתות רעות הנ"ל הם בחינת מדות רעות הנפולות... הנעשה תחת השמש" ^[1]. הוא נותן כדוגמה את *9*מידת הכבוד הנפול*: אנשים מוכנים לאבד את חייהם בעולם הזה ובעולם הבא, ולסבול עניות וייסורים, רק בשביל להשיג "כבוד מעט" מגויים ושרים, תוך שהם מאבדים את עולמם הנצחי ^[1].
בעמוד ב' מחדש רבי נתן יסוד פסיכולוגי-רוחני עצום: "ואפילו באדם אחד נמצאים בחינות מכל הכתות הנ"ל" ^[2]. בכל אדם יש קצת מתאוות כבוד, רציחה (כעס), ניאוף וממון. מדוע אדם נקרא על שם מידה מסוימת? משום שאותה מידה התגברה עליו יותר משאר המידות ^[2]. הדרך היחידה להינצל מהבלבול הפנימי הזה היא "לבטל עצמו ולכלול עצמו" בכת הקדושה של הבעל תפילה ^[2].

סעיף י"ד - עקירת תאוות הממון על ידי צדקה

תאוות הממון שונה משאר התאוות. רבי נתן קובע כי "תאוות ממון היא עבודה זרה ממש" ^[2]. מכיוון שהתפילה בנויה על אמונה טהורה (שהיא ההפך מעבודה זרה), עיקר כוחה של התפילה נועד לשבור ולתקן את תאוות הממון ^[2]. אולם, כדי שהתפילה תפעל את פעולתה, קובע רבי נתן ש "צריכים ליתן צדקה קודם התפילה" ^[2]. פעולת הצדקה שוברת בפועל את תאוות הממון ומאפשרת לאור התפילה להתקבל ^[2].

סעיף ט"ו - סוד "מאכלי המלך" וסירחון הכסף

מדוע מתחילים את התפילה ב"פרשת הקורבנות"? מכיוון שעיקר שבירת תאוות ממון הוא על ידי הקורבנות (שאדם מקדיש מממונו לה') ועל ידי התפילה (שהיא במקום קורבנות) ^[2].
זהו הסוד בסוף המעשה: הדרך היחידה שבה הבעל תפילה הצליח לרפא את "מדינת העשירות" משיגעון הכסף, הייתה על ידי שנתן להם להריח את ה"מאכלים של המלך" ^[2]. מאכלים אלו מסמלים את ה קורבנות והתפילה שהם "אשה ריח ניחוח לה'" ^[2]. ברגע שהעשירים הריחו את הריח הרוחני והקדוש של התפילה, הם מיד הריחו את "מאוס סירחון תאוות ממון" ^[2]. פתאום הכסף נראה להם מסריח ודוחה, עד כדי כך ש"קברו את עצמן בקברים וקברו מעות בכעס", ומאסו בזהב שלהם לחלוטין ^[2].