דף קכ״ה

סיכום הדף היומי קכה.

רבי נתן מסביר כי שורש אריכות הגלות נעוץ בפגם שהחל עוד בדור המדבר. הערב רב, למרות שראו את האותות והמופתים של יציאת מצרים ומתן תורה, לא יכלו לכפור לגמרי במציאות השם, אך הם נפלו להטלת ספקות ברצון האלוקי. כאשר משה התעכב מעט מן המצופה, הם מיד התנפלו בטענה "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". רבי נתן מבאר שהטלת ספק זו היא שהובילה לחטא העגל, והיא הסיבה המרכזית לכך שאנו סובלים בגלות כה ארוכה מאז ועד היום.

ממשיך רבי נתן ומלמד שמי שחפץ להמשיך על עצמו את "אמונת הרצון", להינצל מן הצרות ולמלא את כל חסרונותיו, חייב לאמץ את מידת ההמתנה. הוא מבאר שעלינו לייחל להשם בבחינת "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'", גם כאשר נדמה שהישועה מתעכבת. רבי נתן מדגיש שעיקר הגלות נובעת מחסרון אמונה, ואף כאשר צדיקים באים ומגלים את רצון השם בעולם, עדיין קיימת סכנה שהאדם ייפול בדעתו ויטיל ספק ברצון זה. הוא מזהיר מפני התגברות הבעל דבר, המנסה לייאש את האדם ולגרום לו לחשוב כאילו אין לו תקווה ופועלו אינו נחשב, וקובע כי מחשבות אלו הן עצמן בחינת הספקות והרעות הקשורות לאריכות הגלות.

כדי להתמודד עם חשכת הגלות, מפרש רבי נתן את סוד תפילת ערבית וברכת "השכיבנו". לאחר אמירת "גאל ישראל", המבטאת את הארת הרצון של הגאולה, אנו מתפללים מיד על הגלות שנמשלה ללילה. רבי נתן מסביר שהדרך להתמודד עם ריבוי הבלבולים של חשכת הגלות היא על ידי השינה – דהיינו, האדם נדרש לשכב ולבטל את דעתו ושכלו לחלוטין. על ידי ביטול השכל המוגבל בשינה, הנשמה זוכה להתחדש בתוך האמונה, בסוד הכתוב "חדשים לבקרים רבה אמונתך".

בהמשך לכך, רבי נתן מתעכב על הבקשה "והעמידנו מלכנו לחיים ולשלום". הוא מפרש ש"שלום" הוא בחינת אמונה. אנו מתפללים שגם בתוך חשכת הגלות הארוכה נזכה לשכב ולעמוד בשלום, כך שאמונתנו תתחזק בכל פעם יותר ונינצל מן הספקות. הוא מציין את חתימת הברכה בימות החול, "שומר עמו ישראל לעד", אשר מזכירה לנו כי בזמן אריכות הגלות ובעקבות משיחא "אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים", ועיקר ההגנה היא בחינת האמונה ושמירתה.

לבסוף, רבי נתן מבאר את ההבדל הגדול ביחס לשבת: בשבת מתגלית באופן מיוחד "הארת הרצון", בחינת "רעוא דרעוין". לכן, עיקר התיקון וההגנה נעשים על ידי השבת עצמה. מסיבה זו, קובע רבי נתן, בשבת אין אנו חותמים בבקשת שמירה כבימות החול, אלא מברכים "הפורס סכת שלום", שכן השבת (שהיא בעצמה בחינת שלום ואמונה) פורסת עלינו סוכתו ומהווה את ההגנה המושלמת מפני ספקות הגלות.

קכה:

להלן הסיכום המורחב והמדויק של דברי רבי נתן מתוך הלכות ברכת השחר (הלכה ה', סעיפים לא-לו),

ברכת השכיבנו כ'גאולה ארוכה'

רבי מסביר שאנו זקוקים ל"גאולה אריכתא מאד", כלומר גאולה ארוכה, שהמשמעות הפנימית שלה היא "שנתחזק מאד בכל פעם בהתחזקות הרצון". הוא מבאר שזהו סודה של ברכת 'השכיבנו' (הברכה הרביעית שאנו אומרים בקריאת שמע של ערבית). רבי נתן אומר שברכה זו נתקנה בדיוק למטרה זו – "בשביל התחזקות הרצון". לכן, הוא מציין עד כמה יפים ונפלאים דברי חז"ל שרמזו כי ברכת השכיבנו היא בבחינת "גאולה אריכתא דמיא" – גאולה ארוכה שאין אחריה הפסק, כיוון שהיא מבוססת על התחזקות רצון תמידית בכל יום מחדש.

ברכת 'ברוך ה' לעולם' בחול לחיזוק האמונה

רבי נתן מוסיף ומבאר שכאשר ראו חכמים בדורות האחרונים "שמתארך הגלות מאד", הם תיקנו להוסיף בתפילת ערבית של ימות החול את הברכה 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'. רבי נתן מסביר שברכה זו "מדבר כלו מהתחזקות האמונה". מטרתה העיקרית היא להזכיר לנו ולחזק בתוכנו את הידיעה הברורה שהשם יתברך "גומר ויגמר לגאלנו", חרף קשיי הגלות ואורכה.

הספק ומשמעות הכפילות של תפילת 'עננו'

בהתייחסו למאבק הפנימי בספקות, רבי נתן אומר שאליהו הנביא הוכיח את העם בהר הכרמל וקרא אליהם: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים". רבי נתן מסביר כי הפסוק מתכוון לכך ש"פוסחים על שתי הסעיפים דיקא, בחינת ספק" – ההתלבטות והפסיחה בין שתי דעות הן שורש הספק שפוגם באמונה. מתוך הבנה זו, רבי נתן מבאר שאליהו הנביא התפלל וביקש "עננו ה' עננו" שתי פעמים: ה"עננו" הראשון נאמר כדי "שיתגלה אמונת הרצון", ואילו ה"עננו" השני נאמר במיוחד "על התחזקות הרצון, שלא יפילו ספק ברצון". בזכות תפילה כפולה זו, העם נפל על פניו והכריז אף הוא פעמיים "ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים", ובכך הכריעו את לבם וביטלו לחלוטין את הספקות.

צדקה מאה פעמים כנגד כוח הספקות

כדי לזכות לאותה התחזקות ולנצח את הספקות המנקרים בדעת, רבי נתן מסביר שעלינו להרבות במצוות צדקה. הוא לומד זאת מהפסוק "נתון תתן", ומביא את דרשת חז"ל: "אפילו מאה פעמים נאמר בצדקה". רבי נתן מבאר ש"כי עקר הארת הרצון הוא על ידי הצדקה, וכן התחזקות הרצון הוא על ידי צדקה". לכן חייבים לחזור ולתת צדקה שוב ושוב אפילו מאה פעמים. רבי נתן מזהיר ש"התגברותו [של היצר] בענין הפלת הספק הנ"ל הוא כמעט בלי שעור", ולכן אי אפשר להסתפק בנתינה חד-פעמית, אלא "צריכין לחזק את עצמו כנגדו בכל פעם, ועקר ההתחזקות על ידי צדקה".

עיקר הצדקה – לספרים המגלים והמחזקים את האמונה

לסיום, רבי נתן אומר כי "עקר הצדקה ליתן לעניים הגונים... הנכללים בזקנים דקדושה". הוא מבאר שהמעלה העליונה ביותר של מתן צדקה היא כאשר אדם מסייע בכספו "להדפיס חדושי תורה הגונים על יסודות הצדיקים האמתיים". רבי נתן מסביר שריבוי הספרים הקדושים והפצתם נועדו למטרה אחת מרכזית: "כי עקר הספרים הקדושים שבתורה הם לבטל הספקות שבתורה". מאחר שבכל דור צצים חושך וספקות חדשים המנסים לקרר את האדם, התמיכה בהדפסת ספרי צדיקים היא הדרך היעילה ביותר להאיר את האמת, לבטל את הספקות לחלוטין ולזכות לאמונה זכה וברורה.