דף קכ״ד

סיכום הדף היומי

קכד.

רבי נתן מבאר שהבחירה החופשית של האדם מתחדשת בכל יום, שכן השם יתברך מחדש בטובו בכל יום את מעשה בראשית כדי לעורר באדם רצונות חדשים. מטרת ההתחדשות הזו היא שהארת הרצון תלך ותתגבר, עד שהאדם יזכה להסתכל על האמת לאמיתה ולשוב אליו יתברך.

כדי להשיג זאת, מסביר רבי נתן, תפילת הבוקר בנויה כתהליך הדרגתי. תחילה, בברכת "יוצר אור", אנו מבקשים "אור חדש על ציון תאיר", שהיא בקשה לזכות באור האמת – הארת הרצון המתחדשת עם בריאת העולם. לאחר מכן, בברכת "אהבת עולם", המהווה את בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש, אנו מבקשים בינה "ללמוד וללמד", שכן על ידי התורה אנו מצליחים לקשר את כל הרצונות שלנו אל שורש הרצון העליון.

כאן רבי נתן מרחיב ומדגיש את העיקרון העמוק של ביטול הרצון העצמי. הוא מבאר שכלל מצוות התורה שאנו מקיימים נועדו בראש ובראשונה לממש את הציווי "בטל רצונך מפני רצונו". זהו תהליך מעשי ויומיומי שבו האדם מכפיף באופן אקטיבי את רצונותיו הגופניים והטבעיים לרצון ה'. כך, למשל, למרות שרצונו הטבעי והראשוני של אדם בבוקר הוא לאכול מיד, הוא כובש ומבטל את רצונו העצמי וממתין עד לאחר התפילה. יתרה מזאת, אנשים יראי שמים מוסיפים לעכב את סיפוקם כדי ללמוד תורה ולומר תהילים. גם לאחר התפילה, האדם ממשיך לבטל את רצונו בכך שהוא נמנע ממאכלים אסורים, ממתין באכילתו עד נטילת ידיים כדין, ואף מקדש עצמו בדברים המותרים לו. על ידי כבישת היצר ודחיית הסיפוקים הללו פעם אחר פעם, כל פעולה שגרתית הופכת לכלי שבאמצעותו האדם מבטל את רצונותיו הארציים ומקשר אותם אל שורש הרצון האלוקי. משה רבנו, שהוריד לנו את התורה, הוא זה שפועל בקרבנו כדי לחבר ולהעלות את כל הרצונות הללו למעלה.

תהליך מתמשך ועמוק זה של כבישת היצר וביטול הרצון העצמי מגיע לשיאו באמירת קריאת שמע. רבי נתן מתאר רגע עוצמתי זה כ"תכלית הביטול והכלליות ברצון העליון" – מצב של התכללות מוחלטת בבורא, עד כדי בחינת הסתלקות הנפש וביטול הרצון העצמי לגמרי.

מיד לאחר הפסגה הרוחנית של קריאת שמע, אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". רבי נתן מדייק ומציין כי במשפט זה ישנן אכן עשרים וארבע אותיות, ותפקידן הוא להמתיק עשרים וארבעה בתי דינים. מטרת ההמתקה החשובה הזו היא למשוך את ההארה העצומה של הרצון העליון כלפי מטה, אל "הנופלים והיורדים וכל הרחוקים מאד". אותם אלו שנפלו מכיוון שלא הצליחו להתגבר ולכבוש את יצרם, מקבלים כעת דרך המתקה זו את הכוח להתעורר, להתגבר מחדש, ולבטל גם הם את רצונם העצמי מפני רצון ה'.

לבסוף, מסכם רבי נתן, ממשיכים לברכת "אמת ויציב", שהיא ברכת הגאולה, המסמלת את היציאה מכל המיצרים לאחר שהאדם זכה לבטל את עצמו לחלוטין ולהתחבר מחדש לרצון האלוקי.

סיכום הדף היומי בליקוטי הלכות - דף קכד עמוד ב ^[1]

רבי נתן מבאר את סודות התפילה וההתמודדות הרוחנית של כל אדם.

הוא מסביר שחתימת הברכה בקריאת שמע במילים "גאל ישראל"
מבטאת את הפדיון העליון והתמידי מהדינים המתרחש עלינו בכל יום.

על ידי הארת הרצון, נמשך פדיון יומיומי שממתיק את כל הדינים השולטים
ופדיון זה הוא העיקר שפודה ומציל אותנו בכל עת ומבטיח את הגאולה השלמה.

רבי נתן מסביר את ההבדל המהותי בין תפילת הבוקר לתפילת ערבית.
בבוקר אנו אומרים "אמת ויציב", כי הבוקר הוא בחינת התגלות אור האמת והיום.

בלילה אנו אומרים "אמת ואמונה", כי הלילה מסמל את חשכת הגלות ואת ההסתר.

בתוך חשכת הלילה והגלות, עיקר התחזקותנו צריכה להיות להישען רק על כוח האמונה.

מסיבה זו בדיוק מסביר רבי נתן שלא אומרים סדר "קדושה" בברכות הלילה.
המושג "קודש" קשור לבחינת "מוחין ודעת", שהם אור רוחני גבוה שמאיר רק ביום.

בלילה אין התגלות של דעת ולכן אי אפשר להישען על המוחין בשעות אלו, ויש לחזק את עצמנו אך ורק באמונה טהורה, בבחינת הפסוק "ואמונתך בלילות" .

המעבר מברכת הגאולה היומית לברכת "השכיבנו" נועד לספק שמירה הכרחית.

גם לאחר שאדם כבר זכה להארת הרצון ולגאולה, דרושה לו הגנה יתרה בלילה .

כוחות הסטרא אחרא, המכונים גם "מצח הנחש", חוזרים ומתגברים דווקא בחשכה
ומנסים לחתור ולהטיל ספקות באותו רצון קדוש שכבר ניעור והאיר באדם.

לכן אנו זקוקים לברכת "השכיבנו", כדי לזכות לשמירה מהדינים ומאותם כוחות.

לב העניין במאבקם של המתחילים להתקרב אל הקודש נעוץ בספקות אלו ברצון.

לעיתים הם חווים רצון עז, אך לפתע נופלים ומתרחקים עקב "פגם אמונת הרצון".

כיוון שרצונם טרם התבסס לחלוטין, כוחות הטומאה מחדירים ספקות פנימיים בליבם.

הטומאה אינה יכולה לכפור ברצון לגמרי ולבטל אותו באופן מוחלט מן העולם,
שכן צדיקי האמת, כמשה רבנו, כבר נלחמו וגילו את הרצון הטהור על ידי תורתם.

לכן, הנשק היחיד שנותר ליצר הרע הוא להטיל ספק ברצון, ובזה עלינו להילחם תמיד.