דף ל״ד

הלכות נטילת ידיים לסעודה (הלכה ו') ובציעת הפת
דף לד עמוד א ודף לד עמוד ב

תקציר

הדף עוסק בסוד הזימון בשלושה ובעשרה ובבירור היסוד של 'דבר שבקדושה'. מובהר כיצד הזימון בשלושה נמשך מהתקשרות הרב והתלמידים להאיר דעת ויראת שמיים ולחבר את דרי מעלה ודרי מטה, בעוד הזימון בעשרה כולל את עשר הספירות מכתר ('אַיֵּה') ועד מלכות ('מְלֹא'), וממשיך את שיא הארת הרצון העליון מן ההעלם אל הגילוי.

סעיף עו (המשך) - סוד השלושה: הרב, התלמידים וחיבור העולמות

הארת הרצון בשעת הסעודה מתחילה משלושה מישראל. רבי נתן מבאר כי על כל אדם להאיר דעת בחברו על ידי שֶׁיִּהְיֶה כָּל אָדָם מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בִּירְאַת שָׁמַיִם בְּכָל יוֹם ממה שקיבל מרבו האמיתי, כדי להודיע כי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

בשלושה שיושבים יחד מתגלה המבנה הפנימי של התקשרות הדעת: הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם, הוּא בְּחִינַת הָרַב לְגַבֵּי הַשְּׁנַיִם שֶׁמִּאִיר בָּהֶם הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, וכן וְהַשְּׁנַיִם מַאִירִין זֶה בָּזֶה. זהו היסוד של אֵין אָדָם חָשׁוּב רַשַׁאי לָצֵאת לַדֶּרֶךְ כִּי אִם עִם שְׁנֵי נְעָרָיו, כמו באברהם שנאמר בו וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ.

שלושת האנשים הללו מגלמים את שלוש הבחינות של כללות העולמות:
• הראש שבהם (הרב) הוא הארת דרי מעלה.
• הקטן שבהם הוא בְּחִינַת מָה, כִּי הַתַּחְתּוֹן נִכְלָל בָּעֶלְיוֹן (דרי מטה).
• האמצעי שבהם הוא בְּחִינַת הַמְּקַשְׁרָם וְכוֹלְלָם יַחַד, שמקבל מהראש, מאיר לשני ונכלל מכולם.

מכאן נולדה החובה של שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד שֶׁחַיָּבִין לְזַמֵּן: הַמְבָרֵךְ הוּא בְּחִינַת הָרַב שֶׁהוּא הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם, וְהַשְּׁנַיִם הָעוֹנִים הֵם בְּחִינַת הַשְּׁנַיִם הנ"ל שֶׁמְּקַבְּלִים מִמֶּנּוּ וּמַאִירִין זֶה בָּזֶה.

סעיף עז - סוד הזימון בעשרה: הכללת 'אַיֵּה' ו'מְלֹא' מכתר ועד מלכות

ברכת הזימון בעשרה ("נברך אלוקינו") ואמירת "בָּרְכוּ" שייכות ליסוד הכללי: כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שעיקרו שֶׁמְּקַשֵּׁר דָּרֵי מַעְלָה לְנֶגֶד דַּוְקָא בָּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי.

תכלית התיקון היא כְּלָלִיּוּת הַשָּׂגַת בְּחִינַת 'אַיֵּה' וּבְחִינַת 'מְלֹא':
• בחינת 'אַיֵּה' – כתר העליון והשתוקקות דרי מעלה.
• בחינת 'מְלֹא' – מלכות והתגלות אלוהותו בדרי מטה ("מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ").

מכתר ועד מלכות נמשכים עֶשֶׂר תִּקּוּנִים שֶׁהֵם עֶשֶׂר סְפִירוֹת, ולכך נדרשים עשרה מישראל כדי לכלול את העולמות כולם. איחוד עליונים ותחתונים זה מתבטא בקדושת יוצר: נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, ובקדושת כתר: כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ מַלְאָכִים הֲמוֹנֵי מַעְלָה עִם עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. מסיבה זו גם באמירת "בָּרְכוּ" נדרשים עשרה, לקרוא לכל עליונים ותחתונים לברך את ה'.

סעיף עח - גילוי המלכות, שיא הארת הרצון והשתוקקות המקיפים

כאשר אוכלים עשרה יחד בסעודה, זוכין להמשיך את שיא הארת הרצון – התגלות של רצון חזק במעלה נפלאה ושגבה מאוד. רצון עליון זה נמשך ממוחין מקיפים שאין למוח האנושי תפיסה בהם, ולכן נדרשת התכנסות של עשרה כדי להוריד הארה עצומה זו אל תוך הדיבור בפה.

על ידי הזכרת שם אלוקים בעשרה בברכת הזימון, ממשיכים את בחינת הַתְּגַלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם מן ההעלם אל הגילוי. הדרך לזכות להארת מקיפים זו היא על ידי כוח הכיסופים, שצריך האדם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לִכְסֹף תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ ולפנות מחשבתו מכל הרהור זר.

תובנה כללית מכל הדף

הזימון בשלושה ובעשרה הנו כלי רוחני כביר לאיחוד העולמות: השלושה יוצרים את הדיבור ביראת שמיים ואת הארת הדעת בין רב לתלמידים ובין חברים, ואילו העשרה מחברים את עשר הספירות מכתר ('אַיֵּה') ועד מלכות ('מְלֹא') וממשיכים את שיא הארת הרצון העליון להתגלות מלכות אלוקים בעולם הגשמי.

תובנות קצרות

1. שיחה יומית ביראת שמיים בין חברים מעבירה את אור הדעת מהרב ומאירה זה בזה.
2. הזימון בעשרה כולל את עשר הספירות ומאחד את דרי מעלה ודרי מטה בקדושה אחת.
3. זימון בעשרה ממשיך את שיא הארת הרצון העליון ומגלה את מלכות אלוקים מן ההעלם אל הגילוי.