דף ב׳

ספר ליקוטי הלכות – אורח חיים (חלק ב')

שם ההלכה: הלכות משא-ומתן (הלכה ד')
מראה מקום: דף ב עמוד א ודף ב עמוד ב ודף ג' עמוד וג' עמוד ב

אות א'

רבי נתן פותח בביאור לב הרעיון של הביטחון באלוקים על פי יסודו העמוק של רבינו בתורה ע"ו. החסד והשפע האלוקי יורדים מן השמים באופן אינסופי ולמעלה מזמן. כאשר אור יורד ללא גבול וצמצום, נוצרת מצוקה גדולה בעולם הגשמי: אדם עלול להזדקק לפרנסה או לישועה בדיוק כעת, אך השפע הבלתי-מוגבל עלול להשתלשל ולהגיע במציאות רק בעוד שנתיים או שלוש שנים, כאשר הצורך המיידי כבר חלף. כאן מתגלה עוצמתו המפעימה של הביטחון. הביטחון אינו רק אמונה מופשטת בלב, אלא הוא אקט של הסתכלות ומבט רוחני ממש. כאשר האדם מביט ומייחל בעיני רוחו אל הבורא, מתרחשת תנועה של "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ". המבט של האדם אל השמים הוא בחינת אור ישר, ותשובת ההשגחה אליו היא בחינת אור חוזר. ההכאה הזו בין המבט להשגחה בוראת כלי, גבול וזמן, והיא שממשיכה את השפע בדיוק ברגע הנכון, בחינת "וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" – בעתו דייקא. רבי נתן מדגיש כי "לְפִי בְּחִינַת הַבִּטָּחוֹן כֵּן נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה". הצדיקים הגדולים, מכוח "גֹּדֶל עָצְמַת הַבִּטָּחוֹן עַצְמוֹ", אינם צריכים לעשות שום השתדלות גשמית, שכן עצם ביטחונם המושלם מייצר את האור החוזר וממשיך את השפע בעתו. לעומת זאת, אנו, שאין לנו ביטחון מוחלט כזה, זקוקים למשא ומתן המעשי כדי לייצר את הכלים של "אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר", ועל ידי הכלים הללו לבטוח באלוקים מתוך המציאות, בידיעה הברורה כי "הָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ".

אות ב'

רבי נתן מסביר כי האימון המשמעותי והיסודי ביותר של עם ישראל במידת הביטחון היה במדבר. במשך ארבעים שנה אכלו בני ישראל את המן שירד מדי יום ביומו, בחינת "לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם", ונאסר עליהם להותיר ממנו לבוקר המחרת כדי להרגילם בביטחון גמור. כאשר התרשלו בביטחון בימי בית ראשון, הוציא ירמיהו הנביא את צנצנת המן ואמר להם "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'". ירמיהו אמר להם "ראו" דייקא ולא "שמעו", כדי להסביר שהביטחון באלוקים אינו יכול להישאר רעיון מופשט, אלא חייב להיות ממוקד וחד כמו ראייה חושית ממש. רק כאשר הביטחון הוא חד וממוקד כראייה, הוא פועל את ההכאה של ההסתכלות שמייצרת את "אוֹר הַחוֹזֵר", וכפי שלמדנו לעיל, רק דרך האור החוזר נבנה הכלי והגבול הממשיך את השפע והפרנסה בדיוק בעתו ובזמנו.

אות ג'

רבי נתן מאריך להסביר כי כאן מונח ההבדל היסודי והתהומי בין תודעת ישראל לבין תודעת אומות העולם, ומתוך כך מובהר העומק של הדין כי "וְאָסוֹר לְהִשְׁתַּתֵף עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים". חוקרי אומות העולם טוענים מתוך שכלם האנושי כי מרוב "רוֹמְמָה וּגְדֻלָּה עִילָאָה" של הבורא, כביכול אין זה לפי כבודו לרדת וללכלך את ידיו בהשגחה על הפרטים הקטנים והנמוכים של עולם העשייה הגשמי. על טעות הפסד זו זועק רבי נתן "עַפְרָא לְפוּמֵיהוּ", ומחדד כי גדולתו האלוקית אינה דומה כלל לגדולת בשר ודם. אצל הבורא יתברך, דווקא מפני עוצמת אינסופיותו, "בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ", והוא משגיח בהשגחה פרטית מדויקת על כל פרט ופרט, עד לפרוטה הקטנה ביותר במשא ומתן. מכיוון שעובדי הכוכבים כופרים בהשגחה הפרטית ותולים את חיי היום-יום בטבע ובמקרה, כוח הראייה הרוחני שלהם מתפזר ואינו מצליח להתמקד. כשהראייה מפוזרת, אין מתרחשת ההכאה המייצרת "אוֹר הַחוֹזֵר", ולכן אין להם כלים זכים להמשיך את השפע בעתו ובזמנו. לעומת זאת, עם ישראל מאמינים באמונה חדה וזכה כי אלוקים משגיח בבחינת "הַשְׁגָחָה פְּרָטִית" נוראה ומדויקת על כל עיסוק. הראייה של הישראל ממוקדת וחדה בדיוק אל נקודת ההשגחה, ועל ידי ראייה ממוקדת זו נבנית בחינת "אוֹר הַיָּשָׁר וְאוֹר הַחוֹזֵר" בשלמות. כאשר ישראל נכנס לשותפות עסקית עם עובד כוכבים, נערבים ממונו ונפשו בתודעה הכופרת בהשגחה פרטית. תערובת פגומה זו מבלבלת את הראייה הממוקדת של הביטחון, פוגמת בהיווצרות האור החוזר, וגורמת לממון ליפול אל תחום הטבע. לפיכך נאסרה השותפות עמם, כדי שהישראל ישמור על טהרת ראייתו ויקבל את פרנסתו ישירות "מִיָּדוֹ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה" של אלוקים בתוך גבול וזמן מתוקנים.

אות ד'

בלב סעיף זה מעמיק רבי נתן בביאור שורש הטעות ההיסטורית של אומות העולם והכופרים. אומות העולם טענו כי הבורא, כביכול, ברא את העולם אך "מָסַר הַנְהָגָתוֹ לְמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם", כלומר למערכת הכוכבים והמזלות, ואינו מתערב באופן ישיר בפרטי העניינים של העולם הגשמי. מתוך תפיסה מוטעית זו, שבעיניהם הבורא מרומם מדי מלהשגיח על הנבראים, נפלו אומות העולם לטעות חמורה ועבדו את "כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְגַרְמֵי הַשָּׁמַיִם". רבי נתן חוזר כאן אל היסוד הרוחני של הראייה ומבאר כי כשהאדם תולה את חייו במערכת המזלות ובחוקי הטבע, "כֹּחַ הָרְאוּת שֶׁלּוֹ מִתְפַּזֵּר" לכל עבר ואינו מסוגל להתמקד. כיוון שהראייה מפוזרת ואינה מביטה בביטחון ישיר אל אלוקים לבדו, לא נוצרת ההכאה הנדרשת להולדת "אוֹר הַחוֹזֵר", וממילא לא נבנה הכלי המצומצם שבורא גבול וזמן לשפע. לעומת זאת, עם ישראל מתעלמים ממערכת המזלות והטבע, מביטים בעין חדה וממוקדת אך ורק אל אלוקים המשגיח עליהם בהשגחה פרטית, ועל ידי ראייה זכה זו ממשיכים את השפע והברכה בדיוק בעתה ובזמנה.

אות ה'

כתוצאה מתפיסתם המעוותת של אומות העולם, מציג רבי נתן חידוש עמוק בנוגע לאופן שבו מגיעה אליהם השפעת הפרנסה. כיוון שהם מסובבים את פניהם מההשגחה ואינם מצמצמים את דעתם בכלים של אמונה, אלוקים אינו משגיח עליהם בהשגחה שלמה אלא בבחינת "חֲצִי רְאוּת" בלבד – השגחה מוסתרת בבחינת "בתר כתפיה". מכך נובעת תוצאה נוראה: אף שכל השפע מקורו באלוקים, פרנסתם של עובדי הכוכבים אינה יורדת אליהם בבחינת פנים, אלא נופלת ועוברת דרך "הַשֵּׁדִים וְהַקְּלִיפּוֹת" שנוצרו ממצב של "שְׁבִירַת כֵּלִים" מחמת רב אור. עובדי הכוכבים מייחסים את הצלחתם למידת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי", ולפיכך פרנסתם נחשבת טמאה ויורדת מבחינת אלהים אחרים. לעומתם, הצמצום המתוקן של עם ישראל נעשה על ידי העיסוק במשא ומתן באמונה ובביטחון, שבאמצעותו הם ממשיכים את השפע ישירות מבחינת "שֵׁם ה'" והשגחה שלמה פנים בפנים. מכאן מובהר השורש החמור של הדין כי "וְאָסוֹר לְהִשְׁתַּתֵף עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים", כדי שממונו ונפשו של הישראל לא יתערבו בפרנסה הפגומה הנמשכת מן הקליפות והאלוהים האחרים.

עצה יומית

דע כי העבודה והעסקים שלך אינם המקור שמחולל את הפרנסה, אלא המשקפת והכלי שדרכם מתלבשת ברכת אלוקים בעולם. כשאתה יוצא למשא ומתן, הפוך את העשייה המעשית שלך למרחב של אמונה וביטחון, כדי שהשפע והישועה שאתה זקוק להם יגיעו אליך בדיוק בעתם ובזמנם.

👈👈 מדור חדש🌷🌷

התקציר היומי של הדף...

אורח חיים חלק ב'
דפים ב- ג

1. אור ישר ואור חוזר: השפע האלוקי יורד מאינסוף למעלה מזמן, ורק מבט הביטחון באלוקים מייצר "אור חוזר" הבורא כלי, גבול וזמן לשפע.
2. הגעת הפרנסה "בעתה": הביטחון מצמצם את האור האינסופי כדי שהפרנסה והישועה יגיעו בדיוק בזמן שהאדם זקוק להן ("וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ").
3. תפקיד המשא ומתן: הצדיקים משיגים אור חוזר מעצם ביטחונם המושלם, ואילו אנו משתמשים בעסק הישר ככלי מעשי המרכז וממקד את הביטחון.
4. חינוך המן במדבר: המן חינך לביטחון יומי, וקריאת ירמיהו הנביא "ראו" מבהירה שהביטחון חייב להיות חד וממוקד כראייה חושית ממש.
5. השגחה פרטית מדויקת: יסוד אמונת ישראל הוא שאלוקים משגיח בהשגחה פרטית על כל פרוטה ופרט, ובכך כוח הראייה נשאר זך וממוקד.
6. טעות אומות העולם: הכופרים טענו מתוך גאווה שאין זה לפי כבוד הבורא להשגיח על הפרטים ("עַפְרָא לְפוּמֵיהוּ"), ותלו את ההנהגה במערכת הכוכבים.
7. פיזור הראייה: התלייה בטבע ובמזלות מפזרת את כוח הראייה, מונעת יצירת אור חוזר, ומשאירה אותם בלא כלים לקבלת שפע מבורך.
8. השגחה שלמה מול "חצי ראות": ישראל מקבלים שפע פנים אל פנים, בעוד עובדי הכוכבים מקבלים פרנסתם בבחינת "חֲצִי רְאוּת" דרך הקליפות והאלוהים האחרים.
9. איסור שותפות עם עובד כוכבים: השותפות נאסרה כדי שממונו ונפשו של הישראל לא יתערבו בתודעת הכפירה ובשפע הפגום הנמשך מן הקליפות.
10. העצה המעשית: המלאכה אינה המקור לעושר אלא רק הצינור; כשיוצאים למסחר יש להפוך את העשייה למרחב של אמונה וביטחון בהשגחה.