דף י״א

שם ההלכה: הלכות נטילת ידיים לסעודה, הלכה ד
מראה מקום העמודים: דף יא עמוד א, דף יא עמוד ב, דף יב עמוד א ודף יב עמוד ב

סעיף ב' – מים שלא נעשתה בהם מלאכה וכלי שלם

בסעיף זה מבאר רבי נתן את טעמן הפנימי של שתי הלכות מרכזיות בנטילת ידיים:

• מים שלא נעשתה בהם מלאכה: בכל ל"ט המלאכות הגשמיות קיימת אחיזה של זוהמת הנחש, מפני שכל המלאכות שבעולם נמשכות מקללת חטא אדם הראשון: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם. שורש החטא היה הקשבה לעצת הנחש, שהכניס באדם כפירה באמונת חידוש העולם והעצים את תאוות המאכל הגשמי ("מזונא דגופא"). כדי לטהר את הידיים לקראת האכילה, חובה להשתמש במים זכים שֶׁלֹּא נַעֲשְׂתָה בָּהֶם מְלָאכָה, שאין בהם שום נגיעה מזוהמת הנחש ומעביות המלאכה, ועל ידם ניתן להכניע את מזונא דגופא ולהגביר את החיות הרוחנית.
• כלי שלם: מימי הדעת והאמונה אינם יכולים להתקבל ולהישמר אלא בתוך כלי שלם, שהוא בחינת כוח המדמה המבורר והאמונה השלמה. כשהכלי פגום או שבור, הוא בחינת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם, המורה על דעות נפסדות ואמונות כוזבות של הכופרים. על כן חובה ליטול מתוך כלי שלם, כדי להכיל את מימי הדעת בשלמות ולהבטיח שהאכילה תהיה בקדושה.

סעיף ג' – הכנעת עמלק וסוד הרמזים

סעיף זה מקשר בין יסודות הדעת והאמונה לבין הכנעת קליפת עמלק וסוד ימי הפורים:

עיקר הכפירות והתמיהות בעולם נובעות מניסיונו של האדם להבין בשכלו האנושי המוגבל כיצד כלליות העולם הזה והעולם הבא נכללים יחד על ידי התורה והמצוות. עמלק מייצג את החקירה השכלית העכורה שיוצרת ספקות ומבוכה.

מרדכי ואסתר בפורים זכו להכניע את המן-עמלק על ידי שהתבוננו בעומק הרמזים, בבחינת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְמִיז לוֹ בְּכָל עֵת. הכנעת עמלק נעשתה דייקא על ידי הידיים, כפי ששנינו במלחמת יהושע: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל. נשיאת הידיים מורות על החכמה והרמזים העליונים, שבאמצעותם נכללים כל העולמות יחד ומתבטלים הקושיות והספקות.

סעיף ד' – הטהרה במים ואמונת חידוש העולם

כעת מבאר רבי נתן מדוע עיקר הטהרה מכל סוגי הטומאות והפגמים נעשית דייקא על ידי מים:

המים קדמו לכל סדרי הבריאה, כפי שנאמר בתחילת התורה: וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. כיוון שהמים הם התחלת הבריאה, הם מרמזים על מימי הדעת של אמונת חידוש העולם – הידיעה הזכה שאלוקים הוא קדמון יחיד ובורא מאין ליש מוחלט.

מכיוון שכל הטומאות והקלקולים נמשכים מזוהמת הנחש וממהות הכפירה בחידוש העולם, קבעה התורה כי עִקַּר הַטָּהָרָה עַל יְדֵי מַיִם דַּוְקָא. הנגיעה במימי הנטילה או הטבילה מעלה את האדם מעבר לכל הפגמים ומחברת אותו לשורש הבריאה והאמונה הטהורה.

סעיף ה' – ארבעת הצומות ותיקון מזונא דגופא

רבי נתן עובר לבאר את עניין ארבעת הצומות וקשרם לפגם אמונת ארץ ישראל ולתיקון האכילה:

ארבעת הצומות נגזרו בעקבות חורבן בית המקדש, ששורשו בחטא המרגלים שפגמו באמונת ארץ ישראל ובכו בליל תשעה באב. פגם זה גרם להסתלקות אמונת חידוש העולם ולהתגברות מזונא דגופא וזוהמת הנחש.

כאשר האמונה בשלמותה, האכילה של אדם מישראל היא בבחינת מזונא דנשמתא (כמו אכילת שבת) ואין צורך בסיגופים, בחינת צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. אך כאשר נופל פגם באמונה, מתגברת תאוות האכילה החומרית, ואז צריכים לצום, מפני שדייקא עֵקֶר הַצּוֹם הוּא לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא. הצום מצמצם את אחיזת החומריות ומחזיר את הנפש לאיזונה.

סעיף ו' – אבל תשעה באב, הזכרת שמות הצדיקים ובירור המדמה

בסעיף זה מעמיק רבי נתן בסוד אבל תשעה באב, בצעקת "אֵיכָה", בסגולת הזכרת שמות הצדיקים ובתיקון הכוח המדמה:

• חיפוש הצדיק וצעקת אֵיכָה בכל דור: עיקר האבל אינו סובב רק על חורבן המקדש הפיזי, אלא על הסתלקות והסתתרות הצדיקים האמיתיים, בחינת הִסְתַּלְקוּת הַצַּדִּיקִים שְׁקוּלָה כִּפְלַיִם כְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. הצעקה אֵיכָה (בניקוד אֶאיכָה – באות א' בסגול ובאות כ' בקמץ) היא זעקת הלב המחפש אחר אור הצדיק שנחשך. רבי נתן מעמיד יסוד נוקב: התעלמות אור הצדיק והצורך לצעוק אֵיכָה אינם אירוע היסטורי חד-פעמי, אלא תהליך המתחדש בכל דור ודור.
• "יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב" – המחלוקת והיפוך האמת: הצדיק האמיתי, שנמשל לכתם זהב טהור, אורו נחשך בעיני הדור עד שהאמת משתנית לגמרי. מפורסמים של שקר חולקים על הצדיק ומסלפים את דברו, אך דייקא דרך הצעקה והחיפוש הפנימי זוכה האדם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ אוֹרוֹ.
• סגולת הזכרת שמות הצדיקים: מתוך ספר המידות מבואר כי עַל יְדֵי הַזְכָּרַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים יְכוֹלִים לְהָבִיא חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. הזכרת שמותיהם מעוררת את הרושם הרוחני של אמונת חידוש העולם שהמשיכו במעשיהם, וממשיכה השגחה גלויה למעלה מהטבע.
• בירור המדמה דרך הכתב והזיכרון: רבנו מורה לחבר ספר שמות הצדיקים: מִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָשׁוּב בְּעֵינָיו יִכְתֹּב לְעַצְמוֹ בְּסֵפֶר שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים. הכתב נועד לזיכרון (כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר), והזיכרון משכן משכנו בכוח המדמה. כותב ומזכיר שמות הצדיקים מטהר את הדמיון מספקות ומחזיר את הנפש לאמונה זכה בחידוש העולם.

תובנה כללית מכל הסעיפים (ב'–ו')

רצף הסעיפים מציג תנועה רוחנית מקיפה של פדיון הנפש והמחשבה מן המבוכה והחומריות. טהרת הידיים במים שאינם פגומים במלאכה ומתוך כלי שלם, יחד עם הביטול של ספקות עמלק והזעקה הכנה אחר אור הצדיק, כולן מכוונות למטרה אחת: בירור כוח המדמה וזיכוך האמונה. המים הקדמוניים, הזכרת שמות הצדיקים והתבוננות ברמזים האלוקיים מעלים את האדם מעבר לזוהמת הנחש ולחקירות המבלבלות, ומאפשרים לו להפוך אפילו את האכילה הגשמית למקור של ישוב דעת, דבקות וחיות נשמתית שלמה.