דף ר״מ

המסע השלם של ראש השנה: מפשיטות הדורמיטא אל אור קדושת ארץ ישראל

המסע הרוחני של ראש השנה ועשרת ימי תשובה הוא מסע של התחדשות עמוקה, המוליך את הנפש מתוך ירידה ופשיטות אל גילוי מוחין זכים ושמחה פנימית. רבי נתן ב'ליקוטי הלכות' (הלכות בית הכנסת הלכה ה, דפים רמ–רמא) מעמיד יסוד מופלא המאחד את כל חלקי המסע הזה לכדי תמונה רעיונית אחת, רציפה ושלמה [1-4].

א. הסוד של הדורמיטא: הירידה אל הפשיטות ואוצר חסד החינם

בראש השנה מתרחשת בבריאה בחינת "דורמיטא" – הסתלקות זמנית של המוחין והחכמות הגלויות ^[1]. הסתלקות זו אינה חיסרון, אלא צורך עמוק לתקנת הנפש: מכיוון שעל פי משפט הדין היבש אין לאדם שום זכות לעמוד בדין, מוכרח הצדיק הגדול לסלק את חכמתו ולהיכנס לבחינת "איש פשוט" ^{[1, 5, 6]}.

דרכו של הצדיק בעת פשיטותו היא לגעת באוצר חסד החינם שהיה קיים בעולם עוד קודם מתן תורה, בעשרים וששה דורות שבהם הושתתה הבריאה בחסד אלוקי בלבד ^{[1, 6, 7]}. בזמן זה, שהמוחין מוסתרים, הצדיק שואב חיות נעלמת מתוך עשרת המאמרות שבהם נברא העולם ^{[7, 8]}. חיות ארעית זו מרווה ומחיה את כל הפשוטים, הלמדנים בעת ביטולם, והרחוקים ביותר, ומעניקה לכל נפש פתח לתשובה ולתקווה ^{[1, 5, 9, 10]}.

ב. תקיעת השופר: פשוטה לפניה, תרועה, ופשוטה לאחריה

לאחר הסתלקות המוחין והשינה, מגיעה תקיעת השופר שהיא בחינת "התעוררות השינה" והמשכת המוחין החדשים ^{[1, 2]}. רבי נתן מביא את יסודו של רבינו מברסלב (בליקוטי מוהר"ן תנינא עח), ומבאר כי כל המשכת חכמה ומוחין ("תרועה") חייבת להיות עטופה בתקיעות פשוטות – פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ^{[2, 11]}.

"פשוטה לפניה" משמעה שטרם הגישה אל החכמה וההשגה, חייב האדם להקדים פשיטות, תמימות והשלכת כל ההתחכמויות, כדי שלא להילכד בספקות ובבלבולים ^{[2, 12]}. "תרועה" היא עצם המשכת המוחין והחכמה ^[2]. ו"פשוטה לאחריה" היא החובה לחזור אל התמימות והשפלות גם לאחר זכייה בהשגות עליונות, כדי שלא ליפול בגאווה ^{[2, 12]}. זהו עומק הפסוק "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה": ההליכה בתמימות ("אַשְׁרֵי הָעָם") היא המפתח המאפשר להמשיך מוחין זכים ולהגיע לאור הפנים ולשמחת הלב ("יוֹדְעֵי תְרוּעָה") ^[2].

ג. מהדרך לארץ ישראל – אל ארץ ישראל בעצמה

רבי נתן משרטט הבחנה דקה בין שני שלבים בעבודה: "הדרך לארץ ישראל" לעומת "ארץ ישראל בעצמה" ^[2]. הצעידה ב"דרך לארץ" היא עבודת התמימות והפשיטות, המסתמכת על חסד החינם ועל חיות עשרת המאמרות ^{[2, 8]}. אך הכניסה אל "ארץ ישראל בעצמה" היא גילוי המוחין והדעת הגלויה הנפעלים על ידי קול השופר ^[2].

באמצעות השופר נמשכת עלינו קדושת ארץ ישראל, שבה טמונות עשר קדושות כנגד עשרת המאמרות, ובכל קדושה וקדושה ישנה בחינה של יראה זכה ("הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ") ^{[2, 10]}. זו הסיבה העמוקה לכך שכיבוש יריחו – שער הכניסה לארץ ישראל – נעשה דווקא על ידי תקיעת שופר, מפני שהשופר הוא המבקיע ומעורר את המוחין והיראה של הארץ ^[2].

ד. הניגון של מזמור פט וסדר תפילת מוסף

מהלך זה פרוס לכל אורכו של מזמור פט בתהילים ומשתקף במבנה תפילת מוסף של ראש השנה ^[3]:

• מלכויות ("חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה"): פותחות בהכרזה על ה' כמלך הבריאה מתוך חסד חינם קודם מתן תורה ("עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה"), ומבטלות את טענת המקטרגים ^[3].
• זכרונות ("וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי"): מזכירות את זכות האבות ואת הצעידה ב"דרך לארץ ישראל" מתוך אמונה ותמימות ^[3].
• שופרות ("אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה"): מגיעות לשיא בגילוי מתן תורה בקול שופר, ומסיימות בציפייה לקיבוץ גלויות – שהיא השיבה המושלמת אל ארץ ישראל ממש ^[3].

ה. מעשרת המאמרות לעשרת הדברות: מראש השנה ליום הכיפורים

המסע שהחל בראש השנה מתפתח לאורך עשרת ימי תשובה ומוביל אל יום הכיפורים ^{[3, 4]}. ראש השנה יסודו בעשרת המאמרות של הבריאה – התורה הנעלמת והנסתרת בתוך החומר ^{[3, 7]}. עשרת ימי תשובה הם תהליך של הוצאת הקדושה מההעלם אל הגילוי, עד ליום הכיפורים שבו ניתנו עשרת הדברות בלוחות האחרונים ^{[3, 4]}.

שיאו של התהליך מתרחש בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים ^[4]. בעמדו בקודש הקודשים מול ארון הברית והלוחות שעל אבן השתייה – המקום שממנו הושתת העולם בחסד – הכהן הגדול מאחד את עשרת המאמרות, עשרת הדברות ועשר הקדושות של ארץ ישראל למציאות אחת שלמה של מחילה וטהרה ^[4].

ו. המקלט מן השיטפון: הצלה ממבול המחשבות

בתוך המאבק היומיומי, המחשבות הרעות, הבלבולים והספקות מציפים את מוחו של האדם כ"מבול" מים סוער ^[4]. קדושת ארץ ישראל היא המקלט הטהור – שהרי בחז"ל מובא שעל ארץ ישראל לא ירד המבול ^[4].

בראש השנה אנו מזכירים בברכת זכרונות את הצלת נח ("וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ"), מפני שכפי שה' בנה לנח תיבה המגינה ממים זדונים, כך הענקת קדושת ארץ ישראל וההתקשרות לצדיקים מגינות על הנפש משיטפון הבלבולים, ומשיבות את המוח אל השקט, היראה והשמחה ^[4].