דף קצ״ג

להלן סיכום מדויק ומוצלח יותר לדף קצג....
לא הייתי מספיק מרוצה מהסיכום הקודם..
רעיונות אדירים של רבי נתן על הנקודות המרכזיות בחיינו....

אור הנקודה: חיבור בין אדם, מקום וזמן

תורתו של רבי נתן חושפת כי המציאות כולה סובבת סביב "נקודות קדושות" המכילות את האור האלוהי. אור זה נמשך ומתגלה בעולם בשלושה ממדים מרכזיים: נפש (אדם), מקום וזמן ^[1].

1. נקודת הנפש (האדם): בתוך כל יהודי קיימת "נקודה טובה", שהיא בחינת חלק אלוה ממעל ^[1]. קדושה זו באה לידי ביטוי במניין בני ישראל בפרשת פנחס, שם הקדוש ברוך הוא צירף את שמו (האותיות ה' ו-י') לשמות משפחות ישראל כדי להעיד עליהם שהם קדושים ושמרו על טהרתם ^[1]. עצם מניין זה מעורר ומאיר את הנקודה הטובה שבכל אחד ואחד ^[1]. במקביל לנקודות הפרטיות, קיים צדיק הדור שהוא בחינת "הנקודה הכללית" של כלל ישראל, שתפקידו להאיר לתוך הנקודות הפרטיות של כל יהודי ^{[1, 2]}.

2. נקודת המקום: בממד המרחב, ארץ ישראל היא "נקודת המקום" של העולם כולו ^[1]. משום כך, מיד לאחר המניין מצווה התורה על ירושת הארץ וחלוקתה לנחלות, כדי שכל אחד מישראל יזכה לאור הנקודה שלו כפי חלקו בארץ ישראל ^[1]. בתוך ארץ ישראל עצמה, המרכז המוחלט הוא קודש הקודשים ואבן השתייה, שהיא "נקודת כל העולם" ^[1].

3. נקודת הזמן: בממד הזמן, לכל יום ישנה נקודה מיוחדת המאירה בו ^[1]. שבתות, ראשי חודשים וימים טובים הם בחינת "כלל הזמן", והם הנקודות הכלליות המאירות על כל שאר ימי החול ^[1].

שיא השלמות - יום הכיפורים: הרגע שבו מתאחדים כל הממדים הללו לשיא של קדושה הוא יום הכיפורים. ביום זה נכנס הכוהן הגדול, שהוא צדיק הדור (הנקודה הכללית של הנפש), אל קודש הקודשים מקום אבן השתייה (נקודת המקום), ביום הכיפורים שהוא נקודת כל השנה (נקודת הזמן). באיחוד מוחלט זה של אדם, מקום וזמן, מתכפרים העוונות ומאירה אהבה עצומה על ישראל ^[1].

הדרך אל הנקודה: דיבור קדוש, התבודדות ושלום

הימצאותן של הנקודות הקדושות אינה מספיקה; האדם נדרש לפעול כדי להתחבר אליהן ולמשוך את אורן אל חייו. הכלי המרכזי והבלעדי לשם כך הוא הדיבור והשלום, בעוד שהמכשול הגדול ביותר הוא המחלוקת ^{[1, 2]}.

1. התבודדות כשלום פנימי: ברמה האישית, הדרך לקבל את אור הנקודה היא על ידי התבודדות ^[2]. אדם שאינו מתבודד ואינו מדבר בינו לבין קונו, נמצא למעשה בבחינת "מחלוקת" עם עצמו (בחינת "חלק לבם") ^[2]. ההתבודדות היא יצירת שלום פנימי בתוך נפש האדם, המאפשרת לו להתחבר אל הנקודה הקדושה שבלבו ^[2].

2. אהבת חברים ואזהרת הארִיזַ"ל: ברמה החברתית, אי אפשר לקבל את האור מהצדיק (הנקודה הכללית) ללא אהבה ושלום בין החברים ^[2]. רבי נתן מזכיר את גודל האזהרה שהזהיר האר"י ז"ל על אהבת חברים בלי שיעור, ומדגיש שאפילו אם אין מחלוקת גלויה אך חסרה "אהבה בשלמות", החברים אינם יכולים לקבל את אור הנקודה של הצדיק ^[2].

3. הטרגדיה של "מי מריבה" והחמצת הכניסה לארץ: משה רבנו, בהיותו הנקודה הכללית, היה אמור להכניס את ישראל לארץ, לחבר את אור התורה עם נקודת המקום, ובכך היה הכל נתקן בשלמות ^{[1, 2]}. אך המריבה של ההמון ב"מי מריבה" פגמה בשלום ובלבלה את דעתו של משה, שכן מחלוקת גורמת להסתלקות הדעת אצל צדיקים ("כי העשק יהולל חכם") ^[2].
במקום לפעול באמצעות הדיבור ("ודברתם אל הסלע") כדי להוציא מים (רוחניות) מהאבן (גשמיות), משה הכה את הסלע, ובכך נוצר "פגם הדיבור" ^[1]. בשל פגם זה נגזר על משה שלא ייכנס לארץ ישראל, והעולם החמיץ את התיקון השלם ^{[1, 2]}.

4. "איש אשר רוח בו" - מנהיגות של חיבור: כאשר משה מבין שלא הוא יכניסם לארץ, הוא מבקש מהשם למנות מנהיג שיוכל לאסוף את הנקודות מחדש ^[1]. הוא מבקש "איש אשר רוח אלקים בו", מנהיג שיודע "להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד" ^[2]. זהו צדיק בבחינת יוסף השליט, המסוגל להתאים את עצמו לשורש הייחודי של כל יהודי, לחבר את ההמון באהבה, ולהאיר את הנקודה הקדושה שבלבם מתוך שלום ^[2].

סמיכות הפרשיות - המבנה המאחד

לאור הבנה זו, כל פרשת פנחס מאורגנת ברצף מופלא המלמד כיצד להמשיך את אור הנקודה הקדושה בכל הממדים: היא מתחילה במניין ישראל לגילוי הנקודה בנפש, ממשיכה בפרשת נחלות וארץ ישראל לגילוי הנקודה במקום, סומכת לכך את הסתלקות משה ומינוי יהושע כדי להראות את הצורך בצדיק מחבר, ומסיימת בפרשת הקורבנות והמועדים לגילוי הנקודה בזמן ^{[1, 2]}.

הציר המרכזי המחבר את כולם הוא הדיבור הקדוש, ההתבודדות ואהבת החברים, שעל ידם אנו זוכים למשוך את אור הנקודה ולהתקרב לשלמות ^{[1, 2]}.