דף קפ״ט

סוד ריפוי הלב: מתורת רבי נחמן ועד לברכת הכוהנים

ליקוטי הלכות חוויתי דף קפט

כיצד מתמודדים עם לב שבור ועם המידות הרעות שמושכות אותנו למטה? על פי תורה ל"ד בליקוטי מוהר"ן, האדם נולד עם מידות רעות ו"אהבות רעות" (אהבות נפולות), המכונות "ערלת לב" ומביאות עליו חרפה, בסוד הפסוק "חרפה שברה לבי". השורש הרוחני לכך נעוץ עוד בטרם בריאת העולם, במה שמכונה בקבלה "שבירת הכלים" – ובפרט שבירת "כלי החסד", שמהם נתהוו האהבות הרעות הללו.

התרופה: חיבור הנקודה והקו (י' ו-ו')

כדי לתקן את הלב השבור (המסומל באות ו', כמו לוחות הברית), עלינו לקשר אותו אל "הנקודה" הקדושה (המסומלת באות י', בחינת חכמה)
. נקודה זו מייצגת את האהבה הקדושה שקיימת תמיד, מעולם לא נשברה, ומכסה על כל הפשעים כנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה".
כאשר הנקודה והקו מתחברים, הם יוצרים את הניקוד מְלָאפוּם (שורוק), שהוא "מלא פום" (פה מלא) – המסמל דיבור שלם וקדוש הממשיך שפע רוחני המבטל את החרפות .

כדי להאיר את הנקודה הזו אל תוך הלב, רבנו מציע שלוש דרכים מרכזיות:
1. הצדיק הכללי: לקבל מ"צדיק מושל" שהוא הנקודה הכללית ושורש נשמות ישראל.
2. החבר: לדבר עם חברים ביראת שמים. לכל אדם יש נקודה ייחודית שאין בחברו, ועל ידי שיחה יחד, הנקודות מאירות מלב אל לב.
3. האדם בעצמו: על ידי שיחה בינו לבין קונו (התבודדות), האדם מחבר את הדיבור ("פי ידבר חכמות") אל הלב ("והגות לבי תבונות").

המלחמה שבתפילה וטיהור הלב

על בסיס תורה זו, ממשיך רבי נתן (בליקוטי הלכות) ומסביר כיצד התהליך הזה מתרחש ביום-יום, ובמיוחד בשעת התפילה. מכיוון שעיקר התפילה הוא "עבודה שבלב" שנועדה לטהר ולזכך את הלב מאותן חרפות ואהבות רעות, נוצרת סביבה מלחמה עזה. הסטרא אחרא והמחשבות הזרות מתגברות מאוד דווקא בשעת התפילה בניסיון לשבור את ליבו של האדם. כדרך הלוחמים, כאשר צד אחד נאבק כדי לבטל את השני, הצד השני מתעורר בעוז, המאבק הזה, שבו האדם מנסה לקשר את דיבורו אל ליבו כדי לנצח, הוא סוד הפסוק שנאמר על תפילת חנה: "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ".

ברכת כוהנים: נשיאת הלב אל הדיבור

בגלל עוצמת הבלבולים בלב, קשה לאדם להגיע לשלמות ולזכך את ליבו לגמרי רק בכוח תפילתו לכן, בסיום התפילה נקבע התיקון השלם: נשיאת כפיים של הכוהנים הידיים (הכפיים) סמוכות ללב, ונשיאת הכפיים היא בעצם נשיאת הלב והכנעתו אל הדיבור הקדוש ("נשא לבבנו אל כפים"). הכוהנים, שהם בחינת חסד, מברכים את עם ישראל דווקא "בְּאַהֲבָה", כדי להמשיך את אותה אהבה קדושה שמתקנת סופית את חרפת הלב ומכסה על כל הפשעים.

שלוש הברכות כנגד שלוש הנקודות

רבי נתן חושף כי שלושת הפסוקים של ברכת כוהנים מכוונים במדויק כנגד שלוש הדרכים להארת הנקודה מתורה ל"ד:
1. "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (נקודת הצדיק): הברכה הראשונה היא כנגד הצדיק עצמו. מכיוון שהצדיק הוא מקור הברכה, הכל מתחיל ממנו. על כך נאמר הפסוק "בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק", המלמד שהברכה העליונה נמשכת בתחילה לנקודה הכללית, ומשם לשאר העולם.
2. "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (נקודת החבר): הברכה השנייה מכוונת כנגד הנקודות המאירות בין אדם לחברו. כאשר יהודים מדברים באהבה וביראת שמים, הנקודות מתכללות ומאירות פנים זה לזה ("יאר ה' פניו"), ועל ידי כך מתגלה החן האמיתי שלהם ומוצאים חן זה בעיני זה ("ויחונך").
3. "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (נקודת האדם עצמו): הברכה השלישית והמסכמת מכוונת לנקודה העצמית. התכלית של כל העבודה היא להתגבר על הבלבולים והמלחמות שבלב, ולזכות לשלמות התפילה בבחינת "שלום". זהו "בריתי שלום" הנמצא ביסוד שבו שורה האהבה הקדושה, ובכך נמחקת לגמרי חרפת הלב והוא מתמלא באור השלם.